ENGLISH
הרצליה: 09-9579390 חיפה: 04-8811440

הגשמת חלום - שייט בים האיוני עם הילדים

מאת עידו שחק

יולי 2017



רקע:

הכל החל לפני כ-4 שנים. בפליטת פה לא אופיינית, אשתי היקרה אמרה - "חלומות צריך להגשים. אתה יודע שאני לעולם לא אפליג על יאכטה. קח את אחיך, עם הבנים (בני 11), ותשכרו יאכטה לשבוע ביוון". היא עוד לא סיימה את המשפט והמייל ל"תשוט", יחד עם הודעת הווטסאפ לאחי כבר נשלחו.

לאקה, פקסי. אפילו התמונה לא יכולה להמחיש את גווני הטורקיז של המיםהשייט היה כל כך מוצלח, לא היה יום שהילד לא דיבר עליו שוב ושוב בהתלהבות. כל כך מתלהב ומשכנע עד ששוב, בפליטת פה לא אופיינית אמרה אשתי – נו טוב, אני מוכנה לנסות. למחרת, בארוחת ליל שישי אצל חברינו הטובים ביותר אומר הילד, בלי לבקש את אישורנו – אנחנו שוכרים יאכטה בקיץ, הכי כיף בעולם. אתם באים? ברור, עונה האמא. וכך, יצאנו שתי משפחות, 10 נפשות, הורים וילדים (אחת שמעולם לא הפליגה, גם לא על מזרון ים, והאבא, קצין חוף במיל מחיל הים, שידוע כפלאט עוד על הרציף), להרפתקאה משותפת שבסיומה החליטו האמהות - שבוע זה קצר מידי !

חלפו עברו להן שנתיים והנה אנחנו כאן שוב, כמובן על הבוואריה 51 האהובה (המונו היחידה שיכולה להכיל 2 משפחות, כולל בנות עם הרבה שיער וצורך במקלחת מפנקת בנוחות), הפעם רק 9 (הבכורה התגייסה ולא יכלה להצטרף).
היעד הפעם נקבע לאיים האיונים, 10 ימים (שישאר טעם של עוד). ואם כבר לא שגרתי אז עד הסוף - יוצאים מקורפו ומסיימים בלפקדה (כי אי אפשר להגיע לאיונים בלי פקסי ואנטיפקסי).

משתתפים:

צוות אליסמירב (הסטודנטית) ורונן (הנהג ומדיח הכלים), בנותיהם תמר, וניצן התאומות בנות ה-15 והילוש הנסיכה בת 8.5, מיכל (האמא המנהלת ביד רמה), אני ("רק סקיפר...") והילדים שלנו רן בן 14 (ע. סקיפר) וגל בן 8.5.

יום ה' 13/7/17 - טיסה.

הלקח מההפלגה הראשונה, היה להגיע ליעד יום לפני קבלת הספינה. להתארגן, לטייל ולהתכונן. למדנו גם שעדיף לטוס בערב. לרוב, כולל עלות המלון זה יוצא פשוט יותר זול... ממריאים אחה"צ לאתונה, בשדה התעופה פוגשים את ספירוס הנהג מ-Find texi, שכרגיל לא מאכזבים, והוא לוקח אותנו למלון.


יום ו' 14/7/17 - מתחילים לנשום יוון

אח"הצ טסים לקורפו. עדיף על נסיעה ארוכה (כ-8 שעות), ובמטאורה נבקר בהזדמנות אחרת, כשנטייל ביבשת. בינתיים בבוקר, פוגשים את ספירוס ליום סיור באתונה ובסביבה. מסתבר שהוא הבעלים של Finnd texi, בוגר 2 תארים – פילוסופיה יוונית ותאולוגיה ומומחה לסיפורי התנ"ך ומבקר בארץ דרך קבע. לבקשתו של רן, מקנחים את הסיור במסעדה אותנטית ברובע Vary ויאללה, לשדה התעופה.

בקורפו שוכרים רכב קטן למנהלות והקפצות - יותר נוח וזול ממוניות למלון, לעיר העתיקה וכד' (ואל נשכח, אנחנו כרגע 8 אנשים, מישהו במשרד הכלכלה החליט לדחות בכמה ימים את מבחני הסיום של מירב דווקא ליום א' 16/7/17...). מסתבר שהמלון (Telesilla Hotel, מומלץ!) נמצא 5 דקות הליכה מהמרינה.


שבת, 15/7/17 - אין כבר סבלנות

בבוקר נוסעים לבקר ולהסתובב בעיר העתיקה היפה והקסומה. כל חדרי המלון מוזמנים היום לאורחים שמסיימים הפלגות על היאכטות אז מבקשים שנסיים צ'יק אאוט עד 12:30 (רשמית עד 11:00). בצהריים מגיעים, צ'ק אאוט, התיקים בחדר תיקים, הקטנים בבריכה, אני הולך עם רן לברר אם ניתן להקדים את קבלת היאכטה ומיכל והבנות ממשיכות לסופרמרקט.

ואכן, ב-14:00 היאכטה כבר שלנו, מסדרים את התיקים והקניות תוך כדי החזרת הרכב, ויאללה – לים להפלגת הכרות וקצת שחייה בים. את הלילה מעבירים במרינה.

חומי אליהו, דולפין מתנפח, הידוע בכינויו - חומיאלרגע לפני שיוצאים פוגשים את הכוכב של ההפלגה - חומי אליהו הדולפין (הידוע בכינויו חומיאל). דולפין מתנפח ענק שבדרך לא דרך נסחף עד אלינו, נאסף לסיפון ומעתה, מידי יום נקשר בחבל ארוך לג'ורג' (הדינגי) ל"סקי חומי".


יום א' 16/7/17 - מה זה הים הזה?

הבוקר הגיע וכולם כבר "על קוצים". מתי יוצאים? לאן מפליגים? מה עושים היום?
האמת, היום הוא (כמעט) היחיד שלא מתוכנן. חשבנו להפליג צפונה ולחזור למרינה, או אולי בעצם להפליג דרומה, לא ברור. מה שבטוח - מחר מירב מגיעה לסיבוטה (ביבשת) ב-13:00. אז נצטרך לצאת מוקדם.
סיבוב קצר להשלמת אספקה בסופר שבמרינה ויוצאים. לאן? לא ברור.... בפתח "נופל האסימון" - מפליגים צפונה לעגינה ב- ag stefanos עד הצהריים ומשם למרינה בסיבוטה. למה לקום מוקדם, מדובר ב-30 מייל? נחכה מחר למירב תוך שחיה וכיף באזור! בהמשך גילינו שהרעיון, שנשמע נכון, הוביל אותנו ליום ארוך. מאוד ארוך... וקשה (אבל על כך - בהמשך).

בדרך לעגינה מקפצים כמה דולפינים באזור. חבל שלא ממש קרוב, אבל עדיין מרגש. המפרץ נוח ומרווח, כמה יאכטות יוצאות מעגינת לילה, 6-5 נשארות ויש עוד הרבה מקום. זהו חוף רחצה ויש גם כמה טברנות. גל, בן 8.5 (א. פטנטים) מגיע עם רעיון – בואו נוריד את ג'ורג', נקשור חבל לחומיאל ונעשה סקי! מורידים, קושרים והספורט הלאומי לימים הקרובים נולד.

12:00, מעמיסים את חומיאל וג'ורג, מרימים עוגן ויוצאים לסיבוטה. בתוכנית כ-5-6 שעות הפלגה. הילדים הגדולים מוציאים את העבודות לחופש, הקטנים בשלהם ורונן לומד שכשמחזיקים הגה לא שומרים קורס לפי אנייה באופק... הים שקט, כמעט ואין רוח, מנוע ב-1800 והסירה ב-6.5 קשר.

לאחר כ-5 שעות מגיעים לאזור. בדרך, מיכל שמראש הודיעה שלא עוגנים ללילה, מתרצה ומוכנה לבדוק את האופציה. איזור מורטוס וסיבוטה הוא מהיפים באזור. לכפר עצמו אין ייחודיות משלו אבל באזור הרבה איונים, מפרצים ומים צלולים ושקטים. נכנסים לעגינה ים תיכונית – חרטום לצפון מערב וכוונה לשלוח חבל קצר לחוף. אחד היאכטונרים באזור מתחיל לצעוק שאוטוטו מגיעה סערה של 20 קשר ואנחנו מסכנים אותו (שקרן!, בדיעבד התברר שזה היה המקום הכי נכון לעגון). נו טוב, אנחנו כאן לא בשביל לריב. מחליטים להרים עוגן ולהפליג מסביב לאי לכוון מפרץ מהיפים באזור (עלפי גוגל ארץ) ההפלגה היפה לשם אורכת כשעה. במקום מסתבר שצפוף ובעייתי. מחליטים לחזור.

כמו שיוצאים, פתאום, משום מקום עולה רוח של כ-25 קשר עם משבים של 40-35. גלי רוח קצרים בגובה 1-1.5 מטר מקפיצים את היאכטה, מזל שאנחנו חרטום לגלים. רן וגל רצים לקבינה בחרטום ומאושרים – אירופה פארק ביאכטה!!! איזה כיף בקפיצות. תוך כדי ההפלגה האיטית מול הגלים אנחנו מחליטים שג'ורג שנגרר מאחורינו לא נראה טוב, במיוחד המנוע המתנדנד. רן חוזר, לובש חגורת הצלה ותוך כדי הפלגה מאוד איטית (כמעט היב-טו - עמידה במקום עם חרטום לגלים) עובר לג'ורג', קושר חבל ארוך למנוע מפרק אותו ומעביר אלי. אחרי שעולה חזרה ליאכטה הוחלט פה אחד שהוא עבר גיבוש לש/13. ורן – הוא כבר קופץ בקבינה בחרטום...

חוזרים למרינת סיבוטה, המרינה מלאה, בעלי הספינות במקום, גם אלו שקשורים דופן לרציף, לא מוכנים שנקשר אליהם. בדיעבד הסתבר שהמרינה מאוד לא מוגנת, הסירות במקום התנדנדו, פגעו ברציף וחלקן אף בקרקע. אובדי עצות, יוצאים מהמרינה ומבחינים בסירה קטנה שהמשיט מנופף אלינו בידיו. מסתבר שהוא סקיפר מקצועי, עוגן במפרץ קרוב ומציע שנתלווה אליו והוא יכווין אותנו לעגינה בטוחה.

שקיעה בסיבוטהמגיעים, לא מוגן כמו שרצינו, אבל יותר טוב מכלום ומתחילים סיפור של כ-3 שעות עד שהסירה מיוצבת: עוגן ארוך במים, ניצן ורן לוקחים חבל לחוף עם גורג'. הרוח בדופן והעוגן מתקשה לאחוז. עוד חבל ארוך נקשר לעוגן הרזרבי (דנפורט, יאחוז טוב יותר), וניצן ורן לוקחים אותו עד סוף החבל, ובזוית מהחרטום של כ-30 מעלות לרוח משליכים למים. גם הוא מתקשה לאחוז. במקביל אנחנו חוששים מהחבל לחוף, שלא יקרע. קושרים 5 חבלי התקשרות אחד לשני ושוב ניצן ורן לוקחים את החבל לחוף וקושרים. עכשיו נותר לקוות שכל הפרוצדורה תעבוד. בינתיים אני עם מנוע עובד, משולב לפנים, הגה חזק ימינה (להוציא את הירכתיים לכוון הרוח) וחרטומן כל 30 שניות מוציא את החרטום לכוון הרוח (בעזרת שניהם הסירה מפליגה על הצד נגד הרוח). מידי פעם מפסיק על מנת לבדוק את המצב, ומהר מאד מגלה שאנחנו יורדים לטווח קטן ומסוכן מהקטמרן של הסקיפר הצדיק. מידי פעם אני מותח מעט את החבלים לחוף ואת העוגנים ולאט לאט מתקבלת אחיזה סבירה.

בשעה 22:30 לערך, אחרי כ-3 שעות אני מכבה מנוע ומרשה לעצמי ליהנות מא.ערב איטלקית שמיכל הכינה. בלילה, כל שעה מתעורר לוודא שלא נסחפים. ב-04:00 הרוח שוכחת ואני יכול לישון בשקט.

לסיכום – העגינה המקורית היתה מתוכננת חרטום לרוח עם עוגן ארוך מאוד, חבל קצר לחוף והיתה עשויה להיות הרבה יותר בטוחה ונוחה. כמובן שבמקום בו רציתי לעגון כבר עגנה סירה אחרת...


יום ב' 17/7/17 - מירבי

התרגשות בסירה. היום מירב מגיעה. ניצן ותמר מתרגשות והילוש כבר לא יודעת נפשה בציפייה. רן וגל מפליגים לחוף עם הדינגי, קונים מעט פחמימות במאפיה לארוחת בוקר ומדווחים שברציף ניתן להקשר ים תיכונית. לא צריך להביא את מירב עם ג'ורג'.

אחרי ארוחת בוקר מפרקים את החבלים, מרימים את העוגנים ומפליגים לרציף העירוני ונקשרים. מחליפים חוויות עם בעלי הסירות שהעבירו במקום את הלילה ומגלים שאולי עבדנו קשה, אבל הם חוו סיוט, מכות מהקרקע, גלים, ומה לא... יצאנו לסיור בעיר, במהלכו, משום מקום מגיעה מירב עם המונית (Find texiI), חוזרים לסירה ומחליטים – חוזרים לתוכנית המקורית – עגינה הלילה באחד המפרצים במקום (זוכרים את מיכל שלא מוכנה לעגון לילה שלא במעגנה, היא מתחילה להבין את הקסם שבעוגן).

במורטוס ישנו מפרץ, מעין לשון ים המפרידה בין אחד האיים ליבשת. זהו מקום מעבר בעומק כחצי מטר והולכים בו ברגל (Bella Vraka Beach). אנחנו בדרך לשם ומגלים שאין אף יאכטה במקום. הפעילות הענפה של ספורט ימי ושחיינים מהמלון בגדה הצפונית, ברור שבשלב מסוים תפסק. עוגן במים, חבל לחוף הדרומי ויאללה למים (סקי חומיאל כבר אמרנו?). בתחילה לא הבנו מדוע מדריכי השייט במקום מזעיפים פנים. מסתבר, שפה נהוג להקשר דווקא לגדה הצפונית ולהשאיר את הדרומית פנויה. ואכן לפנות ערב מגיעות למקום כ-15 יאכטות. כולן נקשרות בצד הצפוני. (מתוכן 7 בפלוטילה זורקות עוגן למים, חבל לחוף ונקשרות דופן אחת לשניה).

הילדים שכבר קיבלו בטחון עם ג'ורג' ממלאים דלק ויוצאים להפלגה (סיבוב) רחוק יותר ומסתכלים על הנוף, יאכטות אחרות והמים הצלולים. מפעילים את הסירה רן ותמר, וגל מקבל רשות, אבל רק עם רן או תמר לידו. הסיבוב הפך לעוד אחד ועוד אחד ועוד...


יום ג' 18/7/17 - חלום ושמו פקסי

אנחנו מתחילים לפתח שגרת יום. קמים בבוקר, ארוחת בוקר ומכינים את הסירה ליציאה לים. רן וגל יורדים לחוף לשחרר את החבל. המים צלולים, והם רואים שמספר שרשראות עוגן עוברות מעל חבל העוגן השני שלנו (לאור הלילה הקודם והחשש מזרמים אם יגיעו, החלטנו להטיל עוגן שני, מיותר). עוד אנו מתלבטים מה עושים, מתעורר אחד מהמפליגים בקבוצת היאכטות ממול, מיד מצטייד בערכת שנירקול, קופץ למים ומושך את החבל מתחת לשרשראות ולמעשה משחרר אותנו מהם.

יוצאים מהמפרץ הצר והצפוף, כשרן עם ג'ורג' דולק בעקבותינו. בחוץ קושרים אותו לירכתיים והלוחם מטפס אלינו. רונן, שקשה לתפוס אותו בארץ נוהג, משתלט על ההגה (מה פתאום הגה אוטומטי, זה לחלשים) ויאללה לפקסי.

בפקסי עוגנים באחד המפרצים להפסקה קצרה, שחיה וא.בוקר ומשם ללאקה. השמועה אומרת שבלאקה מאוד צפוף ורצוי להגיע מוקדם. נכון..... מפרץ לאקה מתגלה כמקום קסום. התמונות המדהימות שראינו באתרים השונים ובגוגל ארץ לא מצליחות להמחיש את היופי והקסם שבמקום. אחרי 2 לילות על עוגן מחליטים להיכנס לרציף ובאורח פלא מתגלה מקום אחד פנוי. נקשרים, תמר דואגת לסיסמת ווי-פי ו- 4 מנות פרפה (קפה יווני טעים) ולומדים את השטח. במקום יש רק ברז מים אחד, רחוק מאוד. מה עושים? משאילים צינור מהשכנים ומחברים צינורות. זה המקום לציין שתמר, ניצן והילוש התברכו כל אחת ברעמת שיער שלא מביישת אף אחת ממלכות שנות ה-80. המשמעות היא שלא ניתן לקבוע משמעת מים וכל מקלחת כוללת חפיפה ארוכה...

לאקה הינה כפר ציורי ויפה אבל חוף הים וצבע המים לא פחות ממדהימים - שילוב של כחול עמוק וטורקיז משכר. על כן הוחלט שנלך לאחד החופים ונעביר זמן-מה בשחייה וברביצה במים כאילו עגנו. אין כאן מכבסה ובכלל השירותים ליאכטות מוגבלים ביותר. רוצים מכבסה, סיכוי לחשמל חוף, השכרת טרקטורונים או קטנועים – סעו לגיוס אומרים הילידים. מה כן? המון מסעדות, סירות מנוע להשכרה ושבילי טיול וטיפוס ממעל.


יום ד' 19/7/17 - המערה הכחולה וה"עארסים"

בוקר. איך לעזאזל יוצאים מהמפרץ הזה? מהרציף נראה שבמפרץ הקטן והצר עוגנות עשרות, אם לא מאות יאכטות, הנוגעות אחת בשנייה. במזל אף אחד לא זרק עוגן מעלינו. לאט ובזהירות מתמרנים החוצה ולכוון צפון ואח"כ מערבה לסיבוב סביב האי הקטן. מצפון לאי נראה המגדלור של לאקה, אותו אחד שהיה חם מידי לטפס עד אליו. אכן, נראה שהנוף מלמעלה שווה את הטיפוס, אבל לא בחום יולי אוגוסט. לאורך חופו המערבי של האי מספר צוקים ומערות. הנוף מדהים, המים בגווני טורקיז וכחול עמוק ובכלל, מי שאמר שפקסי (ובהמשך גם אנטיפקסי) זה הנוף הכי דומה לתאילנד שאינו בתאילנד - כנראה צדק (אבל אנחנו עדיין לא היינו שם אז...).

המנועית שנכנסה למערה באי אנטיפקסיעוצרים באחת המערות. עמוק מידי לעוגן. אני נשאר על היאכטה, ג'ורג כבר במים ורן ותמר לוקחים את כולם בנאגלות לסיבוב בתוך המערה. אבל לאט, בלי מנוע בפנים, מסירות אחרות יורדים למערה בשחיה. ואז פתאום רעש ומהומה. לאזור מגיעה יאכטה מנועית גדולה, נהוגה ע"י מספר גברים, רבי נפח וזיפים על הפנים, וכמובן מוזיקה. השחיינים לא מעניינים אותם. הם יכנסו, עם היאכטה, לתוך המערה ויהי מה. והשחיינים – שיפנו דרך. חוק הג'ונגל – אני גדול, לא מעניין, אני נכנס.

כולם חוזרים, ג'ורג' מועמס אחר כבוד, ויוצאים להמשך הסיבוב סביב האי. הנוף מהמם, המים צלולים ובצבע כחול עמוק ובכלל – סוג של גן עדן. בחלקו הדרום מזרחי של האי מפרץ מונוגיססי (mongonissi). מפרצון קטן שנראה שהזמן עמד בו מלכת. מקום נפלא לעגינה וארוחת צהריים. אחרי שהות קצרה במפרץ נפל הפור - צריך כביסה - מפליגים לגיוס. הכניסה הדרומית לגיוס מעט מאתגרת. שוקע היאכטה 1.9 מטר ומד העומק מבשר שיש רק עוד 10 ס"מ מתחת לחרב... חשוב להפליג לאט ובדיוק במרכז המעבר הצר. כ- 100 מטר לאחר הכניסה יש רציפים מתאימים לעגינת אינספור ספינות בעגינה ים תיכונית.

גיוס הינה כפר יפה ומסביר פנים ליאכטות. אין ספור טברנות ומסעדות המגישות אוכל מגוון ולא רק יווני. ההשפעה האיטלקית נראית כאן בבירור, כמו גם בקורפו. יש מים, יש חשמל, יש מכבסה ובעצם כל מה שצריך. כרגיל מיד אחרי שנקשרים תמר דואגת לסיסמת ווי פי ו-4 כוסות פרפה הישר לקוקפיט. מיד בהמשך גם 5 מנות גלידה לנוער. מתארגנים, הכביסה נשלחת ומגיעה שנייה לפני היציאה לסייסטה, הילדים לוקחים את ג'ורג' לסיבוב לחוף הרחצה, האמהות יוצאות לסיבוב בכפר והאבות נהנים משקט ואופציית מנוחה (קשה בחום יולי..).

זה המקום לעצור ולהתייחס לסייסטה, או סתם "החיים הנכונים". מסתבר שבאזור זה (מה שלא ראינו בסרוניים בשתי ההפלגות הקודמות) מידי יום ב-13:00 לערך, הרחובות מתרוקנים. פרט לאי אלו טברנות בודדות ומכולת אחת או שתיים, כל החנויות נסגרות. אין נפש חיה ברחוב, חוץ אולי מאיזה חתול אחד או שניים. המכוניות נעצרות והעולם ככלל הולך לישון, חוץ מהשמש כמובן, שממשיכה לבשל הכל. עד מתי? לא לפני 18:30. אז, בן רגע נפתחות החנויות והטברנות. הרחובות מתמלאים באנשים, ילדים וחתולים ומתחילה חגיגה שהולכת ומתגברת עד 23:00. רק אז נזכרים המקומיים שהלילה הגיע ומתחילים להתקפל לבתיהם.


יום ה' 20/7/17 - אנטי פקסי,גשר נע ומרינה

הבוקר הגיע וכולנו בציפייה דרוכה. האי פקסי התגלה כאי מדהים ביופיו ועדיין מגוון. בחלקו המערבי צוקים נישאים ומערות והים בצבע כחול עמוק ונקי. ואילו בחופו במזרחי חופי רחצה, מים בצבע טורקיז, צלולים כבדולח. מאז ימי סיני, לפני למעלה מ-30 שנה (הייתי ילד בגיל בי"ס יסודי), אינני זוכר מים צלולים כל כך.

היום מפליגים לאנטי פקסי, אחיו הקטן, ואולי עוד יותר יפה של פקסי ומשם ממשיכים בלג ארוך ללפקדה. מיכל על העוגן, רונן וניצן על חבלי הירכתיים וקדימה לדרך. נפרדים מנופי פקסי ושמים פעמינו לעבר Voutoumi beach צמד מפרצים בחוף הצפון מזרחי של האי. שגרת היום שלנו מתקיימת כאילו מעצמה. מגיעים, מיכל ליד העוגן, מתמקמים, ג'ורג' במים, בינתיים מירב ומיכל מארגנות א.בוקר שלא היתה מביישת אף בית קפה/מלון, נחים. רונן – הוא כבר על הכלים.

חוף ואוטומי הוא בין השאר חוף רחצה. החוף חולי והמים צלולים כמו בבריכת שחיה. במפרץ הצפוני רציף קטן אליו ניתן להקשר עם הדינגי – מי שיורד לחוף. על החוף כסאות נוח ושמשיות (בתשלום) ושתי טברנות. כל הזמן זורמות למקום סירות מנוע קטנות, שכורות, עם מתרחצים, סירות קצת יותר גדולות שמביאות מתרחצים ומיד עוזבות ויאכטות שעוגנות במקום. לאחר כ-3 שעות של אוכל, טיול, שחייה וסקי חומיאל, מתחיל להיות צפוף/המוני מידי. מחליטים לזוז לכוון לפקדה.

 רן, הימאי, עוזר הסקיפר על היאכטה אליסההפלגה ללפקדה אורכה כ-30 מייל וצפוייה להמשך כ-5 שעות. בינתיים עולה הרוח, אנחנו פותחים מפרשים המהירות עולה ל-8.5 קשר, הילדים פורשים מי לשעורי בית ומי למשחקי קופסא או קלפים. בדרך נראית מרחוק אחת מאוניות המעבורת הגדולות המפליגות מאיטליה ליוון. המעבורת, כמובן, לא מתרגשת מיאכטה מפרשית קטנה ולא מפנה נתיב. אנחנו מחליטים לא להמתין ולפנות על מנת למנוע קרבה מסוכנת. הילדים מזהים את גלי הירכתיים העצומים (סוג של צונמי..) ורצים חיש מהר לקבינה בחרטום.

הכניסה ללפקדה מצפון מעט בעייתית. שרטון חול מצפון מחייב כניסה ממזרח לתעלה חפורה ושער הנפתח אחת לשעה. אנחנו מספר 4 בתור והשער צפוי להפתח בעוד כ-20 דקות וההמתנה בתעלה בעייתית לאור רוח צד חזקה. מה עושים? "מעגלי המתנה". מנוע חלש קדימה, הגה שמאלה מלא ומפליגים לאט בסיבובים וכך לא נסחפים לדופן התעלה. מהר מאוד גם היאכטות האחרות מאמצות את הרעיון ועכשיו המתבונן מהצד בטח שואל עצמו מה קרה ש-5-6 יאכטות מפליגות במעגלים בתעלה... בשעה היעודה (בערך, בכל זאת אנחנו ביוון..) נשמעת סירנה והשער נפתח. מפעיל השער עומד במקום ובאמצעות תנועות ידיים מכווין את התנועה.

בלפקדה רציף עירוני רחב ומרווח עם מקום למספר רב של יאכטות, כולל חיבורי חשמל ומים. אינני יודע מה העלות. המרינה חדישה ומסודרת. מיד בכניסה ניגשת אליך סירה עם אחד העובדים שמלווה אותך למקום, מכווין בעת הכניסה ומגיש את חבל ה Mooring (או כמו שהבריטים אומרים Lazy). עלות לילה במרינה תלוי בגודל הסירה (נוסחה הכוללת מקדם המוכפל באורך וברוחב), במקרה שלנו 74 אירו. אחרי שהתאוששנו מהמחיר גילינו שמים, חשמל וווי פי לא כלולים במחיר. מזל שגל כבר למד לאתר ברזים עם זרם מים ומחברי חשמל משוחררים...
במקום שני בתי קפה, חנויות עזר מקצועיות, מלון ועוד. בשלב מסויים גל נעלם. בתור א. פטנטים היה ברור להיכן חובב כלי העבודה נשאב. עמד בתוך חנות חלקי חילוף וכלי עבודה מסונוור מהמלאי והציוד הדנדש, ולא ידע נפשו מאושר (בארץ אנחנו נזהרים מלהיכנס איתו להום סנטר, אייס, חנויות כלי עבודה וכד' – פשוט יקר להכנס לשם עם הילד שבגיל שנתיים נרדם עם מברג ופלייר במקום בובה.

העיר לפקדה שונה מהנוף היווני. נראה כאילו הגענו לכפר בגרמניה או אוסטריה, רק שהשפה המדוברת היא יוונית ושעות העבודה אינן גרמניות אלה מערב יווניות (סייסטה, זוכרים?) והגלידה – היא בכלל ברמה איטלקית. מן מיקרוקוסמוס אירופאי שכזה. לקחו את הטוב מכל מקום.

במרינה פגשנו את יאניס, מנהל התחנה המשועמם של קיריקוליס, סיכמנו איתו שהיות ואת היאכטה מחזירים ביום ד' ולא שבת, אין צורך להיכנס למרינה כבר ביום ג'. "החוזה שלכם עד 09:00, כל עוד תכנסו לתחנת הדלק עד 10:00, הכל טוב !" (ישששש, הרווחנו עוד לילה בעגינה/כפר נוסף).


יום ו' 21/7/17 - מדוזות...

בוקר. החלטנו לצאת מוקדם, יש מורינג, אין רוח, משחררים חבלים בירכתיים, משחררים מורינג – ואנחנו בחוץ. מפליגים לאט בתעלה ורונן לומד את משמעות המצופים בצבע ירוק ואדום. אחד אחרי השני מגיחים ממעמקי הקבינות הילדים.

רן קושר חבל לחוף. הפעם -  ברגועהחלטנו לעגון במעמקי מפרץ נידרי לארוחת בוקר ושחייה. בכניסה חולפות על פנינו יאכטות רבות. ברובן מנופפים לנו בידיים. אין אלו נפנופי ברכה ושלום, ולא ברור מה רוצים מאתנו. ואז, פתאום, מדוזות. מרבדים של מדוזות. ים של מדוזות. בגוונים שונים של חום, זרועות קצרות ובקוטר של צלחת קטנה. וואו..... עכשיו הבנו את פשר נפנופי הידיים.... מה עושים? החוצה. נעגון במקום אחר..

יחד אתנו מפליגות עוד 2 יאכטות לאי הסמוך – סקורפיוס. השם נשמע מוכר, ולא ברור למה. מתקרבים, מרחוק שלטים גדולים ביוונית, שאיננו יכולים לקרוא ואז בכניסה למפרץ, כ-100 מטר מאיתנו חבל צהוב על המים, ואני נזכר – איך קוראים לו, מעצב העל – האי הזה פרטי שלו... (אה, כן, ג'ורגיו ארמני) מסתובבים וממשיכים. היאכטה הראשונה, עם משיט בודד, כמעט ועולה על החבל כשהמשיט, שהפעיל הגה אוטומטי, ירד לקבינה משום מה... ברגע האחרון, עשרות מטרים בלבד לפני החבלים הוא עולה, מתעשת ומסתובב במהירות.

אנחנו ממשיכים לאחד המפרצים, מעבירים מספר שעות על עוגן בשחייה, ארוחה דשנה וכמובן סקי חומיאל, וממשיכים לעגינת הלילה – הפעם לסיבוטה השנייה (sivota).

מפרץ סיבוטה הוא דוגמה מצוינת למה שעולם היאכטות עושה לכפר קטן באמצע שומקום. בסיבוטה המפרץ נמשך עמוק לתוך היבשה והוא מוגן היטב מרוחות וגלים. במקום מספר רציפים צפים השייכים לטברנות עם מים וחשמל חינם וחבלי מורינג, כמה חנויות מזכרות ו... זהו. בספרים ובמפות רשום שם של טברנה מסוימת עם רציף. בפועל לא מצאנו אותה, אבל מצאנו 3 רציפים אחרים. הגישה לעגינה ים תיכונית נוחה ויש חבלי מורינג במקום. בחרנו רציף, התחלנו גישה ומיד רצו 4 אנשים וסימנו לנו להגיע מהצד השני והצפוף של הרציף. בתחילה לא הבנו למה אותם צעירים, 3 אנגלים וספרדי, התעקשו כל כך. בהמשך הבנו שהם למעשה צוות לוגיסטי מלווה של פלוטילה בת 13 סירות, רובן 35-39 פיט עם פנסיונרים ונכדיהם, ופשוט שמרו להם מקום. עוד נשוב אליהם בהמשך.


שבת 22/7/17 טומי (הילפיגר)

יוצאים בבוקר, המטרה להגיע לפיסקרדו (Fiskardo) שבקפלוניה. הפלגה נינוחה של כשעתיים על מנוע. שם להשכיר ג'יפ ולטייל סביב האי. פיסקרדו מתגלה ככפר קטן ובאזור הסמוך לקו המים גם קסום ויפה. לאורך הרציף אינספור מסעדות וסועד לא זהיר עלול לפול למים. העומק בעייתי מעט ויש לעגון עד כמה שניתן רחוק מהרציף על מנת להמנע ממכה לתחתית הסירה או ללוחות ההגה מהסלעים ליד הרציף. מסתבר שהמקום חביב על בעלי ממון מכל העולם ומחוץ למעגנה עוגנות מספר מגה יאכטות. אחת מצאה מקום ברציף הקטן והעמוק המיועד למעבורות ולאורך הרציפים עוד מספר יאכטות מנוע "קטנות", כאלו שעולות כמו "חצי מושב". לאורך הרציפים אין חשמל אבל יש מספר ברזי מים לשימוש חופשי. אחה"צ מסתובבת במקום נציגת העיריה וגובה 5 אירו דמי עגינה.

תכננו לשכור ג'יפ. אז תכננו.... בחברת ההשכרה שליד הרציף אין אפילו רכב אחד לרפואה, עד סוף השבוע. לחברה שניה, במרחק חצי שעה הליכה יש. אבל לא ג'יפ אלא יונדאי אקסנט כסופה (ביננו, מזל... יש מזגן). אבל- חייבים להחזיר עד 17:00 כי הן מוזמנות ל-18:00 והן הרכבים האחרונים שבמלאי. מגיעים עם הילדים לרכבים ואלו פורצים בצחוק רועם ומתגלגל. למה? אמא השתחררה משירות צבאי ארוך לפני שלוש שנים. נחשו איזה רכב היה לה בסוף השירות...

הנוף בקפלוניה ים תיכוני. חורשות אורנים, אלונים, אלות, מרווה ועוד. כאילו נסענו לכרמל. הכבישים משתרכים להם לאורך הצוקים, צד אחד הר וצד שני מצוק גבוה אל הים. תחנה ראשונה, אחרי מספר עצירות נוף, הכפר אסוס (Asos). כפר קטן וציורי עם חצי אי וטירה בראשו. הכפר קטן ונעים, המוני תיירים שוטפים את החוף הקטן ו-4 הטברנות. לטירה אף אחד לא עולה בחום של יולי. אין מה לנסות להגיע למקום דרך הים (אלא אם שוכרים סירה מהירה בפיסקרדו) אין רציף או מקומות עגינה ליאכטות והמפרץ לא מוגן מספיק.

נוף מהדרך היורדת לאסוסאחרי ארוחת צהריים באחת הטברנות חוזרים לרכבים, עוברים לצידו השני של האי תוך תצפית לעבר חוף מירטוס (Mirtos), כנראה אחד החופים היפים ביותר באזור, שווה ביקור במיוחד לחובבי החופים.

בעיירה אגיה אפימיה (Agia Effimia) מחליטים לוותר על האגם הכלוא במערת מליסני ( Melissani) וחוזרים לפיסקרדו. הילדים יוצאים עם ג'ורג' לחוף הים הסמוך, הגברים נחים והנשים יוצאות לסיבוב הכרת חוף. בערב יוצאים לסיבוב. כפי שכבר נכתב, הכפרים מתעוררים בשעה 19:00 לערך ומתמלאים מקומיים ותיירים. עם חשכה ולאורות התאורה המקומית, הכפר מקבל גם מראה קסום ומיוחד. לאורך הרציפים ולעומק הכפר טברנות רבות, חלקן "רגילות" ומקצתן יקרות להחריד. מעת לעת מתקרבת סירת שירות קטנה לרציף, הצוות שכולל לרוב 2-3 שייטים לבושים במדים מסיעים 2-4 אילי ממון לחוף ונעלמים חזרה לסירתם.

פתאום ניצן, בין השאר גם אושיית אופנה, מגיעה בריצה ובהתרגשות. כל כך מתרגשת שלא ניתן להבין מה אומרת: "טומי ....." מה? אנחנו עונים. "טומי... מהההה? לוקחת מספר נשימות וחוזרת, הפעם לאט "טומי הילפיגר. הוא כאן. ראיתי אותו!"

רוצה להצטלם איתו? מההההה??? היא עונה. רוצה להצטלם איתו? בואי, נבקש ממנו. מקסימום זה יצליח. מסתבר שהבחור נחמד, מושיט יד, נאות להצטלם עם חיוך רחב והילדה – מאושרת... מסתבר שהמגה יאכטה בחוץ – היא שלו. סיימנו את היום עייפים אך מרוצים.


יום ראשון, 23/7/17 - איזה רוח!

יש בה, בפיסקרדו, משהו מיוחד. הבוקר מתנהל בעצלתיים, כאילו לא רוצים לצאת. בכלל, כשיוצאים ל-10 ימים ולא שבוע, הכל מרגיש יותר נינוח. נוהל "יש זמן". מחליטים שהיום צריך להתחיל לנוע חזרה צפונה, אבל לא לפני שנערוך סיבוב סביב האי הסמוך איטקי (Ithki). נמצא מפרץ מזמין, נעצור, נשחה, סקי חומיאל, ונמשיך למפרץ הבא, בו נעביר את הלילה. בלי תכנון מראש.

איטקי אי נחמד, מקיפים אותו מדרום ומתחילים לנוע צפונה. בין לבין כבר כמעט שעת הצהריים, אוכלים תוך כדי הפלגה ומחליטים להמשיך לכוון מגניסי לעגינה ושם כבר נעביר גם את הלילה. בינתיים הרוח עולה ומחליטים להרים מפרשים. הרוח עולה ועולה. מנוע בניוטרל. רוח צד חזקה, מד המהירות מראה 9.5-11 קשר, לפי גי פי אס המהירות 8.5-10 קשר וכל זה בלי מנוע ! הסירה עם הטיה חזקה. כמה חזקה, דרך החלונות שמתחת לרוח אפשר כבר לראות דגים....

אני לא מספיק מנוסה בהפלגת מפרשים ביאכטה ולכן מקבל החלטה (בדיעבד מאוחרת) לצמצם מפרשים. מיכל על ההגה אומרת שהניהוג קשה. הסירה לא מגיבה כרגיל (הטייה חזקה כבר אמרנו). הצמצום הולך קשה, כי בכל זאת, לא רוצים להפסיד מהירות אז לאט לאט, כמעט בלי לשחרר מפרשים...
הילדים החליטו – היתה בוואריה 51, עכשיו יש באווריית מירוץ וכולם עם חיוך מטומטם על הפנים. היה כיף!

חגורת הצלה ? הילוש בכסא הצף פרי פיתוחהנכנסים למפרץ אבלייק (Abelake). להפתעתנו במקום מעט מאוד יאכטות, המים שקטים וצלולים, לא חם מידי, וכיף. מיכל משחררת עוגן, רן ניצן וגל עם חבל (הפעם קצר) לחוף, גל קופץ מהדופן והחרטום למים ובהמשך סקי חומי, הילוש עם הפטנט הרשום על שמה – חגורת הצלה הפוכה מולבשת על הרגלים והופכת לכיסא צף, ואנחנו המבוגרים כמו ג'מוסים במים.
הלילה שקט עם אווירה מופנמת משהו, עוד מעט נגמר. ואז מירב, בהצהרה שלא ברור מהיכן הגיעה, אבל נשמעה היטב, נקלטה ונרשמה: "יאללה מיכל – עושות רשיון משיט"? בטח עונה מיכל. והעסק סגור!


יום שני 24/7/17 - כמעט נגמר

בוקר בהיר ויפה. מזג אוויר נפלא. סיבה מצויינת לרחצת בוקר. היום לא תכננו דבר. במקור אמורים היינו להיכנס אחה"צ למרינה בלפקדה, אבל יאניס אישר להגיע למחרת בבוקר, אז אנחנו בנוהל יש זמן. מירב, מיכל ואני יוצאים לסיבוב קצר על ג'ורג בין המפרצים. יש כאן לא מעט וילות על קו החוף, כל אחת עם שטח לא קטן (ענק במונחים ישראלים – 1-5 דונם), וחלקן מוצעות למכירה. אין ספק שזהו אזור מושלם לבית נופש, אבל מחליטים שלא להתפתות (ולא שיש עכשיו כסף זמין אבל...).

כמובן שגם הילדים רוצים לצאת לסיבוב - אז יאללה, בכיף. בצהריים מרימים עוגן. לאן? לא ברור. רק שתהיה מעגנה מסודרת. הלילה צריך לארוז ונוח יותר לעשות זאת כשקשורים לרציף. לאחר סיבוב קצר מחוץ למקבץ המפרצונים מחליטים להיכנס לואטי (Vathi), בקו אוויר אולי 1 ק"מ מנקודת העגינה הקודמת...

בכניסה למפרץ של הכפר מופיעה במפה ובספר טברנה עם רציף, מים, חשמל וחבלי מורינג. נפלא. מגיעים ובעוד אנחנו מתכוננים לגישה לרציף אומר לנו הבעלים כי כל 15 המקומות שלו כבר מוזמנים.... אין לכם מקום. מסתבר שהפלוטילה איתה חלקנו את הרציף בסיבוטה הזמינה את המקום ולקראת ערב גם נכנסה. מה שלא הפריע להם ללכת לכפר וליהנות מטברנה אחרת (חצופים, לדעתנו לפחות).
לאחר דין ודברים, בינינו לבין עצמנו, החלטנו להיכנס לרציף הכפר או למרינה אודיסאס (Odyseas), מרינה חדשה, בכניסה לואטי, עם מים וחשמל. כמובן שבכניסה ניגש אלינו נציג המרינה עם סירת מנוע, לשאלתנו אמר שלפי אורך הסירה, יעלה כ-50 אירו. הבנות מאשרות ואנחנו חיש מהר כבר קשורים, לרציף. רן מקבל וקושר חבל מורינג ואפשר לצאת לתור את הכפר. מה שקורה בהמשך יכול להרשם כמבצע שחרר וקשור המהיר בתבל...
רונן ואני נגשים למשרד המרינה לשלם ומגלים שהמחיר הוא 78 אירו (לא כולל מים וחשמל...) במקביל, הנשים והילדים מגלים מקום לסירה אחת על הרציף העירוני, אפילו צמוד למתקן מים וחשמל. כמו בחניון עירוני עמוס, רן שומר את המקום, חיש מהר אנחנו מתנתקים מהרציף וחבלי המורינג, ומיכל ואני ניגשים לרציף עם עוגן ארוך. תמר כבר ביצעה מיפוי של כל ססמאות הווי פי באזור וגל בדק וגילה שאין מים בברזים, אבל מצא שקע חשמל אחד פנוי, ויש בו מתח. ומים? אם בכל מקום 5 אירו מספיקים לכל המים שאנו צריכים (ביאכטה 620 או 710 ליטר מים, לא ברור – יש כמה גרסאות), הרי שבואטי זה יספיק ל-100 ליטר. כמובן שאין מפתחות ל-100 ליטר אז בעל כורחנו אנחנו נאלצים לשלם 10 אירו עבור 150 ליטר קצרים ולא מספקים. גם כאן בערב עוברת נציגה של העיריה ומלקטת 5 אירו מכל סירה משום מה בכל הכפרים/ערים, נציגות העירייה הן נשים לא מקומיות, בתחילת שנות ה20, בלונדיניות, תמירות ושזופות....

בנוהל הרגיל, הילדים עם ג'ורג' מפליגים לאיתם לחוף הרחצה (זה שליד הטברנה בכניסה), אנחנו יוצאים לסיבוב קצר בכפר ובין לבין מוצאים מסעדת גירוס מצויינת.
מי שלא מכיר, גירוס הוא למעשה שווארמה. אך אנו, הישראלים, קוראים כך לכל המנות המוגשות בפיתה ביוון – למעשה מעין לאפה קטנה, מגולגלת בלי לסגור את החלק התחתון. הפיתה כוללת תמיד את השווארמה (גירוס) או שיפוד (סופלקי), ממרח צזיקי, עגבניה, בצל חי וצ'יפס.
בכפר 2 ספינות דיג גדולות המופעלות ע"י מהגרים מסוריה והסביבה. זה המקום היחיד בכל החופשה שפגשנו במהגרים.
הגירוסים היו כל כך טעימים, שלארוחת הערב מחליטים לחזור למקום לארוחת גירוסים נוספת.


יום שלישי 25/7/17 - סוף המסע

זהו, נגמר. אין ברירה והיום יש להחזיר את היאכטה ללפקדה. התחייבנו להגיע עד 10:00 לרציף התדלוק, מרחק פחות משעתיים הפלגה.
מנתקים חבלים, מיכל אוספת את העוגן, רונן על ההגה ויוצאים לדרך. במרינת לפקדה התדלוק מתבצע ברציף תדלוק בכניסה למרינה ולא ע"י משאית תדלוק. הגישה היא גישת דופן לרציף. פעם אחרונה שניגשתי כך עם ספינה לרציף היתה אי שם בסוף שנת 1988, בקורס חובלים... אבל כמו שאמרתי לא פעם – הפעלת ספינה זה כמו אופניים. אחרי פעם שעשית את זה נכון, זה איתך לכל החיים. ניגשים לאט, כ-20 מעלות לרציף. רן בחרטום זורק חבל שנקשר לאחור על הפיתה, תמר מנהלת את הקטנים עם הפנדרים ועכשיו, טאץ' מנוע קדימה עם הגה הפוך, והספינה נצמדת יפה לרציף.

רגע של מנוחה, הילדים בקוקפיט10 ימים, המון שעות מנוע (גם הפלגות וגם מעת לעת לטעינת מצברים כי הפעם לא היו פאנלים סולריים) - פחות מ-200 ליטר סולר. ממש לא נורא.
ברציף של קיריקוליס מגיע נציג החברה – "אל תמהרו לרדת... יש זמן. העיקר שאתם כאן והכל בסדר". המיניבוס (שזכה לשם שרמן הטנק) שהזמנו בחברת ההשכרה כבר מוכן, ב-12:00 בערך אנחנו כבר עמוסים ובדרך ליעד הבא - וילה, למעשה בית משק עתיק, בן כ-200 שנה על אחד ההרים בפלופונז. אבל על הוילה והטיולים באזור בפעם אחרת.


כמה מילות סיכום:

  • שבוע זה קצר מידי, שבועיים זה כנראה ארוך. 10 ימים משאיר טעם של עוד. מומלץ.
  • האיים הסרוניים (הבריכה של אתונה) הם מקום נהדר לפעם ראשונה ולהתנסות. האיים האיונים יפים והטרוגניים יותר. כל אי שונה מהאחר. המפרצים והמים במקום פשוט יפים. אהה, גם הטברנות איכותיות יותר.
  • פקסי ואנטי פקסי, הם מהאיים היפים ביותר שיש. אבל הם רחוקים מלפקדה כ-30 מייל. אם יוצאים מקורפו, חובה לייחד יומיים לביקור במקום. אם מלפקדה, אז כדאי לצאת ליותר משבוע וכך יהיה זמן מספיק להגיע אליהם.
  • אין מה לפחד מסיבוב שאינו מעגלי, אפשר להספיק יותר ולהגיע לאתרים רחוקים יותר.
  • סיבוטה (שביבשת) – גם היא אזור יפיפה עם מפרצים שקטים ורגועים. יכולה גם לשמש כמפלט מים גבוה.
  • בעונת הקיץ, מידי יום, בשעה 14:00 עולה הרוח באזור לרוח צפון מערבית של 12-20 קשר. כדאי להתחשב בדבר בתכנון עגינה וכניסה למעגנות.
  • עגינת לילה היא אירוע מהנה ושונה. מומלץ. למרות שכשיש הרבה בנות בסירה, וכל אחת חייבת בסוף היום לחפוף היטב את הרעמה, חשוב לבחור סירה עם מיכל מים גדול או להכנס לפחות כל יומיים למעגנה למילוי מים.
  • למרות שיא החום ביולי, ביאכטה לא חם. המים מצננים היטב.
  • למרות שיא העונה בסוף יולי, כמעט תמיד יש מקום במעגנות. אם ממש חייבים – אז רצוי להיכנס מוקדם - לא יאוחר מ-15:00-16:00.
  • ספר המעגנים ביוון הוא ספר חובה (נמצא תמיד ביאכטה). לפני כל כניסה למרינה, ולחלק מהמפרצים, חשוב לקרוא, ללמוד ולהבין מה צפוי. גם גוגל ארץ מסייע בהבנת המקום.
  • שעת המנוחה מאוד מורגשת באזור, שלא כמו בסרוניים. העולם עוצר מלכת בין השעות 13:00 ל-18:00. פרט לחלק מהמכולות והטברנות. חנויות, מכבסות ובכלל – הכל סגור.
  • יתושים ודבורים – יש המון באזור. מניעת יתושים זה פשוט – דוחה יתושים. בכל ארוחה בקוקפיט מצטרפות דבורים (לא נחילים אבל 4-6 דבורים) – לא נעים. הדרך לדחות דבורים היא ע"י אמצעים מבוססי עשן. מומלץ להצטייד בכאלו.

 


לראש הדף