ENGLISH
הרצליה: 09-9579390

הפלגה באיים הדודקנסיים ביוון

מאת פרץ ב.

ספטמבר 2012



היאכטה שלנו Oceanis 43מבוא

אחרי שלוש שנים של שייט שהסתכם ביציאה מהרציף של מרינה הרצליה אל הים הפתוח, לכיוון לא מוגדר, שתיית אלכוהול, עצירה בשום מקום, שחיה במים, חזרה לשייט לא מוגדר וחזרה לרציף של המרינה (תחביב נחמד ומהנה), החלטנו לצאת למסע באיים ביוון.

היינו בטוחים שאנחנו כבר סקיפרים מנוסים. היו הרבה מועמדים למסע. שכרנו יאכטה 43 רגל (13.34 מטר אורך), יאכטה שמתאימה ל-8 אנשים - 4 קבינות זוגיות ו-התכוננו.

כבר הייתי בשייט בינלאומי לקפריסין אבל אז הייתי על תקן סקיפר מתלמד והיה סקיפר אחראי שתפעל כל מה שצריך. הפעם יצאנו לבד בלי סקיפר אחראי.

שכרנו יאכטה, כמו שמשכירים רכב. חברי יובל שותף להפלגות השוטטות בים התיכון, אנוכי ו- 43 רגל של יאכטה. כל המועמדים הצטמצמו ונעלמו כל אחד מסיבותיו...

 

קפצנו לסופר של המרינה וחזרנו עם אספקה לשבוע. מים, אלכוהול ואוכל.יום ראשון - 23 לספטמבר:
בונד. ג'ימס בונד.

עולים על טיסה לקוס יוון, שם מחכה לנו היאכטה. לוקחים מונית למרינה, מקבלים את היאכטה, עוברים תדריך קצר על היאכטה ע"י בחור נחמד בשם ג'ורג'. הוא באמת היה נחמד, אבל האנגלית שלו לא הייתה משהו...

היה נדמה שאמר משהו על המקרר שצריך להפעיל אותו רק עם מנוע, שאלנו איך מפעילים את הג'י-פי-אס והוא אמר תקראו בהוראות משתמש והצביע על ספר עבה. חייכנו אמרנו "בסדר".

קפצנו לסופר של המרינה והעמסנו את הספינה עם אספקה לשבוע - מים, אלוכוהול ואוכל. הכול דפק כמו שעון והחלטנו לצאת לדרך, מרוצים מעצמנו.

היה כבר אחה"צ ונשארו איזה שלוש שעות של אור, בדיוק הזמן הדרוש להגיע ליעד שסימנו לעצמנו - האי קלימנוס. היו רוחות חזקות בנמל והנתב (סירה של הנמל), עזר לצאת מבלי להיתקע בסירות אחרות. היינו בים הפתוח. הרמנו מפרשים, מימין החוף של תורכיה משמאל קוס יון, באמצע רוח חזקה שלא הייתה בדיוק לכיוון שהיינו אמורים להפליג ואילצה אותנו לזגזג (להפליג ב"זיג-זג"), שזאת הדרך להפליג מול הרוח. ההפלגה ב"זיג זג" האריכה את הדרך ולא רצינו להגיע לקלימנוס בחושך אז החלטנו לעצור באי פסרימוס שהיה בדרך, באיזה מפרץ.

כמה עובדות על סירה: אין לה מעצור ואין לה שום יכולת עצירה. הדרך היחידה לעצור סירה היא לקשור אותה לרציף או לעגון (משהו שאף פעם לא עשינו בפועל) ע"י זריקת עוגן. עגינה היא פעולה שמוגבלת עד עומק מסוים.

נכנסנו למפרץ. היה עדיין אור. העפנו מבט אבל לא ראינו שום רציף באזור, לעומת זה היו כמה סירות שעגנו בלב המפרץ. אמרנו סבבה! נעגון גם אנחנו. ניסינו להיזכר מה אמרו בקורס על עגינה ואיך שזכרנו זה היה מוגבל לעומק 30 מטר בכפוף לאורך המשך (השרשרת של העוגן). הסתכלנו במד עומק, הראה 17 מטר, חייכנו.

המפרץ באי פסרימוס בשעת בין ערבייםשחררנו עוגן, איזה 20 מטר שרשרת ככה ליתר ביטחון, הסתכלנו על הסירות האחרות ונעמדנו כמוהם עם החרטום מול הרוח הקלילה, לקחנו תכווינים לכל מיני נקודות בחוף, כמו שלמדנו בקורס התאורטי, וראינו תזוזות קטנות שנימקנו אותן בשינוי כיוון הרוח, אמרנו כי טוב, העלנו את הוודקה מרטיני שקנינו בדיוטי לסיפון, שתיה בסגנון בונד- ג'יימס בונד...

מרוצים מעצמנו שתינו את כל המרטיני ורבע מהוודקה לתוך הלילה תוך כדי שיחות בראש טוב ברומו של עולם והאלכוהול.

כמו הטיימר של הפצצה בסדרה "אבודים". כל איזה שעה התחילה האזעקה של המצבר לצפצף בשל חוסר טעינה והיינו צריכים להניע את מנוע הסירה בכדי להשתיק את האזעקה, אבל היינו כל כך מרוצים מההפלגה שלא השקענו בזה מחשבה. היה קרוב לאחת בלילה ונשפכנו כל אחד לתאו.

מבט מהסירה אל כלוב הדגים בו התנגשנו והמצוף בו תקוע העוגן.לקראת שלוש התעוררתי שוב מהאזעקה של המצבר ולא היה מה לעשות אלא לעלות לסיפון ולהניע כדי להשתיק אותו. אני עולה למעלה למפרץ מדהים עם שמים זרועי כוכבים, מסתכל סביב, אבל איכשהו לא רואה את הסירות האחרות... פתאום רואה שאנחנו דבוקים לכלובי דגים של החווה לגידול דגים שהיתה בקצה המפרץ. הבנתי שהעגינה לא הייתה מהמוצלחות ונסחפנו.

הערתי את יובל במשהו שנשמע כמו בדיחה של "המפתחות של הצוללת" אלא שהפעם זאת לא הייתה בדיחה ! אמרתי לו: "קום. נסחפנו".

החלטנו להרים עוגן ולצאת משם לכיוון לב המפרץ. את העוגן מרימים ע"י כננת שהיא מנוע חשמלי וחייבים להניע את הסירה בשביל זה. הנענו את הסירה והתחלנו להעלות את העוגן. באיזה שהוא שלב, הוא לא עלה יותר. נעצר. במקביל הכלבים בחוף של החווה לגידול דגים, התחילו לנבוח בהיסטריה.

העוגן אי שם בלב הקונסטרוקציה התת מימית של הכלוביםפתאום נדלקו מלא אורות, פרוז'קטורים וסירה הוזנקה אלינו. בסירה היה מנהל העבודה של החווה שיקרא לימים אנטיוכוס, שודד הים הנורא.

הוא התחיל לצעוק על יובל " get out of my fucking cages" . יובל ניסה להסביר שאנחנו מנסים, אבל לא ממש מצליחים.... הוא בדק ואמר, כולו עצבני, שנתקענו עם העוגן בתוך הקונסטרוקציה של הכלובים. אמר שהוא לא יכול לחלץ אותנו כרגע, שנשחרר את שרשרת העוגן. הרחיק אותנו מהכלובים, קשר אותנו למצוף ואמר "I'll be back when the sun will rise" היינו קשורים ואמרנו סבבה, אפשר לישון בבטחה וחזרנו למיטה...

 

הכלבים של אנטיוכוסיום שני - 24 לספטמבר:
במפרץ בתולי

השמש זרחה, אנטיוכוס הגיע מלווה בחברתו ועוד כמה. היה קצת יותר רגוע והסביר שהעוגן תקוע בתוך טבעת של הקונסטרוקציה של הכלובים ועל מנת לחלץ אותו צריך להביא צוללן.

אמר שיש לנו שתי אופציות- אחת ליצור קשר עם משמר החופים שישלחו צוללן וכמובן הם יחייבו אותנו על כך, האופציה השניה שהוא יעשה את זה בעצמו לאחר שיתפנה מהלקוח שהוא מטפל בו כרגע וכמובן שהוא גם יחייב אותנו.

מעבר לזה אמר שיש בכלובים 70,000 דגיגונים שרק נולדו שיכולים למות מפחד מהרעש של המנוע שהדלקנו, והוסיף שרק עוד יומיים הוא ידע אם הם מתו. אמרנו סבבה, נלך על האופציה השנייה שנראתה קצרה יותר. הוא אמר בסדר ונעלם כאשר הוא משאיר שובל אחריו.

יובל והדינגי במפרץ הבתולי באי פסרימוסישבנו על הסיפון, הסירה עגונה בבטחה, מסביב מפרץ בתולי יפיפיה, השמש זרחה, בוקר מדהים, אמרנו סבבה והלכנו להכין ארוחת בוקר.

אחר כך עברנו על פרק העגינה ונזכרנו שהיינו צריכים לשחרר שרשרת באורך עומק כפול 3 ואנחנו שחררנו כפול אחד וחצי, אמרנו - למדנו משהו.

הסתלבטנו על הסיפון, קפצתי למים עם מצלמה תת מימית וצילמתי את העוגן שלנו שהיה תקוע בעומק 7 מטר, ניסיתי לשחרר אותו: "משוך בעוגן, משוך בעוגן, אין כמוהו עוגן......" אך ללא הצלחה. ויתרנו. לא רצינו להסתבך עם אנטיוכוס יותר.

אנטיוכוס עם ציוד הצלילה, החברה המתעדת, פועל, סירת עבודה ו- 500 יורוהורדנו את הדינגי (סירת גומי) למים, הלבשנו עליה מנוע ויצאנו לתור את המפרץ שהיה מוקף גבעות טרשים מלאות חצבים ועיזים. הים היה פלטה או בשפת הימאים "ים שמן". מים צלולים ונעימים, היה כייף אבל כבר הגיע אחה"צ ומי לא בא? אנטיוכוס.

שטנו לחווה, שהיא כשלעצמה זולה מדליקה עם מרפסת צופה על המפרץ, דיברנו עם הפועלים שאמרו שאנטיוכוס נסע לקוס ועוד לא חזר, המשכנו לתור את המפרץ, חזרנו לסירה, הכנו ארוחת ערב והתכוננו לעוד ערב במפרץ, בסוף אנטיוכוס הגיע, אמר שהתעכב יותר משחשב.

דיברנו עם אנטיוכוס. אמרנו לו שראינו את העוגן וזה לא נראה לנו סיפור לשחרר אותו, הוא התעצבן כאילו אנחנו חולקים על דעתו והתחיל להשתולל כשהוא מסיים במשפט "I don't think u such a good caption" בסוף אמר שיגיע מחר על הבוקר לחלץ אותנו.

ישבנו לאכול ארוחת ערב על הסיפון בתפאורה של גן עדן, מזג אוויר טוב והרבה אלכוהול, הלכנו לישון מחויכים ובטוחים שהלילה לא ניסחף....

 

יום שלישי - 25 לספטמבר
ערב יום כיפור ): יוצאים לחופשי

אנטיוכוס, כהבטחתו, הגיע על הבוקר, לאחר שהאכיל את הדגים. חזר על ההרצאה שלו שזה מסובך לשחרר את העוגן כי זה מתכת שתקועה במתכת. אמר שדיבר עם הבוס שלו והחילוץ יעלה לנו 500 יורו, בהחלט הוצאה לא צפויה, שוד לאור יום.....

אבל לא היה לנו יותר מדי מה לעשות, אמרנו "בסדר". אמר שהוא ייסע לעלות על ציוד ויחזור, חזר לחווה שלו, עלה על חליפת צלילה מלאה + כובע וכפפות וחזר עם החברה ועוד שני פועלים שנצמדו לנו לסיפון וביקשו את הכסף. העברנו. אחד הפועלים ספר ואישר.

קלימנוסאנטיוכוס עשה סימן שזה בסדר, שט לעבר העוגן התקוע, התגלגל לאחור למים וצלל עם מצלמה, צילם והעביר את המצלמה לחברה שהייתה בסירה ותיעדה כל רגע, וצלל שוב. הפועלים ליוו אותו בהסתכלות במין פריסקופ כזה. אחרי כמה זמן הצטרף אליו אדם נוסף. החברה מלמעלה שלפו מוט ואחרי 20 דקות העוגן חולץ. אנטיוכוס סימן לנו שנמשוך את העוגן ושבו בנים לגבולם....

נפרדנו מאנטיוכוס שהיה ממש לא נחמד גם לאחר שקיבל 500 יורו ל-20 דקות עבודה והלכנו להתאמן בעגינות במפרץ. אחרי זמן מה, הוא הוא הגיע שוב, לא נחמד כהרגלו, אמר שהוא רואה שעדיין יש לנו בעיות עם העוגן והוא מקווה לא לראות אותנו הלילה בכלובים שלו ונעלם.....


הפלגה לקלימנוס

יצאנו לדרך לכיוון קלימנוס. הים "ים שמן", מה שאומר שאין רוח ומפליגים על מנוע ולא על מפרש.

מגיעים לקלימנוס. בפתח הנמל קיבלה אותנו בתולת ים חמודה. הנמל בנוי על מפרץ שגם היה הכביש הראשי.

עגנו עגינת ירכתיים (שוב לזרוק עוגן) ויצאנו להסתובב בסמטאות העיר, שמאוד מזכירה את רודוס העתיקה, יפו העתיקה, רק ששם זאת לא העיר העתיקה, זאת העכשווית. ככה הם חיים שם.

בתולת הים שקיבלה אותנו בכניסה לקלימנוסמתיישבים במסעדה שיש בה הרבה מקומיים ומתכוננים לכיפור בארוחה מפסקת של קלמרי, תמנון, דג והרבה בירה. ארוחה משובחת.

הערב יורד וחוזרים לסיפון לעוד לילה בטוח עם בקבוק אוזו שהתקלקל (התקלקל = נגמר) דיי מהר ושלח אותנו לעוד שינה טרופה עם התעוררויות כל זמן קצוב להנעת המנוע על מנת לטעון את המצבר.

 

יום רביעי 26 לספטמבר 

יום כיפור, מצמצמים רווחים

היום יום כיפור. קמנו בבוקר חיפשנו חברה למיניין אבל ללא הצלחה, כולם יוונים טהורים. פתחנו את היום בארוחת בוקר צנועה בסיפון עם הקפה המיוחד של יובל שנעשה במקיניתה והחלטנו להקדיש את היום לשיט ולצמצם את הפער שנוצר בעתיו של העוגן התפוס. הפלגנו לכיוון האי לרוס , הרוח הייתה מאוד חלשה עד כדי לא הייתה. בדרך פגשנו יאכטה של רוחניים שנראתה כמו מקדש משייט, מלאה בדים צבעוניים, שרוולים ושאר סימנים רוחניים שניסו בכול כוחם להפליג עם הרוח שלא הייתה ולבסוף הניעו מנוע. אמרנו אם לרוחניים אין רוח אז מי אנחנו , הפעלנו מנוע ויצאנו לדרך.

 

הגענו לאי לרוס בצהריים ונכנסו לנמל לאקי. נמל המים העמוקים הטבעי הגדול בים התיכון, נמל שהיה בשליטה של הצי האיטלקי במלחמת העולם השנייה. כול המבנים נבנו בתקופת מוסליני והבניה בסגנון הדוקו, כתפאורה לסרטי פליני כמו שכתוב בלונלי פלאנט, הכניסה לנמל הייתה מרשימה מאין כניסה לאגם קטן, מוקף מבנים. עגנו או יותר נכון ניסינו לעגון בלב הנמל לארוחת צהריים על הסיפון ורחצה במים השקטים האינדיקציה לעגינה נכונה הייתה לראות שאנחנו נעמדים מול הרוח כמו היאכטות האחרות וחלק מהזמן ממש היינו כך........ עד הופתענו לראות שאנחנו לא כמו כולם.........

לא כמו כולם

כשסימנו את ארוחת הצהרים, הרחצה והפנמנו שאנחנו לא כמו כולם, הרמנו עוגן והפלגנו לעבר האי פאטוס והשקיעה. ההפלגה הייתה הפלגת אחה"צ עם שמש נעימה שהלכה ונעלמה עד ששקעה והתחלפה בירח ככה שהיה איזה אור כלשהו.

כשסימנו את ארוחת הצהרים, הרחצה והפנמנו שאנחנו לא כמו כולם, הרמנו עוגן והפלגנו לעבר האי פאטוס והשקיעה. ההפלגה הייתה הפלגת אחה"צ עם שמש נעימה שהלכה ונעלמה עד ששקעה והתחלפה בירח ככה שהיה איזה אור כלשהו.

ההפלגה בלילה לאור ירח מגניבה, אווירה טובה כזאת . מצד שני כאשר מפליגים בין איים יש הרבה סלעים שבולטים מהמים, סלעים חבויים קצת מתחת למים וצריך להפליג בזהירות ולפי נתיב השיט המסומן במפה, ככה כדי להימנע מאיזה מפגש לא רצוי עם סלע. מידי פעם נתקלים בכול מיני זרקורים באמצע הים שמסמנים סלעים, אבל אסור לסמוך על זה יותר מידי, מכיוון שהזרקור עלול להתקלקל  וצריך לדעת בדיוק היכן מפליגים.

לקראת חצות נכנסנו לנמל של פאטוס שהיה גדול יפה ומואר, ממש כמו האורות של פיראוס שמזכירים את חיפה. היה דיי רגוע ומספיק מקום להיקשר מצאנו מקום נוח לעגינה וביצענו עגינת ירכתיים למופת, אפילו היו חבלים במקום שבו עגנו מה שניראה לנו מוזר, אבל עם עגינה טובה לא מתווכחים, איך שקשרנו את החבל האחרון לרציף התגלתה לנו טברנה בצידו השני של הכביש. נעלנו את היאכטה והלכנו מאושרים מהעגינה המוצלחת לשתות איזה אוזו.

 

יום חמישי 27 לספטמבר

ב 6 בבוקר החליט המצבר שוב לאבד עצמו לדעת מה שגרם לאזעקה המתריעה על סופו הקרוב של המצבר להתחיל לצעוק על הבוקר , עליתי לסיפון חצי ישן ומניע את הסירה כדי להשביע את רצונה של האזעקה. בחוץ השמש כבר זרחה בזווית העין ראיתי סירה לידנו עם דייג זקן ציורי יושב מתקן את הרשת שלו בשלווה תהומית. אמרתי זה בטח חלום ונרדמתי על הספסל בסיפון, התעוררתי לקראת 10:00 מריח של חביתה שיובל הכין לארוחת הבוקר ,הדייג בסירה ליד ברך אותנו לשלום ובוקר טוב ואמר שתפסנו לו את מקום העגינה הקבוע ולא נורא כרגע, אבל מאוחר יותר צריכה להגיע עוד סירה ואז הוא יצטרך לזוז, התנצלנו ואמרנו כבר זזים, אבל הוא אמר שבו תאכלו קודם, אין לחץ. היה איש נחמד ישבנו קצת ודיברנו איתו על המשבר הפיננסי ביוון והוא סיפר שעבד כחשמלאי בחברה ממשלתית ויום אחד חצי מהפנסיה שלו נעלמה..... סיימנו את ארוחת הבוקר הזמנו מיכלית דלק לתדלק , המתדלק אמר שיגיע תוך חמש דקות והופיע אחרי שעתיים אחרי שהתקשרנו מספר פעמים, הוא כבר משך צינור ליאכטה וביקש שנפתח את פתח המילוי ואז גילינו שבעצם אין לנו מפתח למיכל הדלק. הסתובבנו קצת ברציף שאלנו אנשים אבל כלום. בסוף המתדלק שלף מטבע והצליח לפתוח ותדלק.

נפרדנו מהדייג הנחמד לשלום והפלגנו לצידו השני של הנמל, עגנו וירדנו להשכיר קטנועים ויצאנו לתור את האי פאטמוס.

המבצר של פאטמוס

הנוף הנשקף מהמבצר

האי פאטמוס הוא אי הנחשב לאי הצפוני ביותר בשרשרת האיים הדודקאנסים ושטחו 34.6 קמ"ר, חיים בסביבות 3000 תושבים בלבד, ולכן פטמוס מהווה לוקיישן אידיאלי לכל מי שמחפש מקום מפלא שקט הרחק מהאזורים ההומים יותר של איי יוון. הטבע, הסמטאות הציוריות, השקט - מרכיבים מהם עשויים חופשה חלומית - נמצאים כאן בשפע ולא פלא אם כך שמי שגילה את Patmos חוזר לכאן שוב ושוב. מקום הבשורה של יוחנן פטמוס עשירה ביופי וחן, האי הקטן וההררי הזה היה מיושב עוד לפני הספירה ובהמשך שלטו בו הרומאים שהפכו את האי הזה לאתר שאכלס מגורשים כמו פושעים פוליטיים. יוחנן, אחד משליחיו של ישו, נשלח לגלות באי ובפאטמוס הוא גר בתוך מערה ומסופר שכתב את הבשורה על פי יוחנן בשנת 95 לערך בעת גלותו בפטמוס. במנזר יוחנן הקדוש, ובמערה שלידו, בהן נכתב על פי המסורת הנוצרית, הספר האחרון בברית החדשה הלא הוא "חזון-יוחנן " המוכר יותר בשם "אפוקליפסה" המקור לשם הוא חזון יוחנן ביוונית "אפוקליפסי תו יואני" הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

המנזר בקצה ההר מאוד מרשים והוא יותר דומה למבצר שסביבו עיר קטנה עם סמטאות צרות ומעניינות, תחנות רוח ונוף מדהים.

 

עצרנו לצהרים באחת המסעדות באחד המפרצים היפים וסיימנו את הרכביה לקראת אחה"צ...

משקפי השמש שלי נעלמו והזכרון האחרון שלי מהם היה שהיו על הרציף ליד הסירה, הניחוש שהם על קרקעית הים מתחת לסירה התגלה כנכון לאחר צלילה קצרה.

החזרנו את הקטנועים והחלטנו לצאת לקראת האי לרוס בוא עצרנו אתמול לצהרים, אבל הפעם תכננו לעגון בצידו השני של האי. יצאנו לדרך השמש הייתה לקראת שקיעה מזגנו את האוזו של המסורתי והפלגנו אל השקיעה .

מוצא את משקפי השמש שלי

 

נחום תקום

ביציאה מהנמל של פאטמוס נחשפנו לרוח גבית חזקה, סידרנו את המפרשים במערך מפרשים אידיאלי שנתן מהירות של 7 קשר שזה דיי מהר לשיט עם מפרש, היינו מרוצים מעצמנו על המהירות והשובל שהשארנו אחרינו. העפנו מבט בפיילוט בוק וראינו שהנמל אליו אנחנו מכוונים , הנמל של לארוס, נמצא בתוך מפרץ גדול וצמוד לעיר, ויש בו מקומות עגינה, בינתיים השמש שקעה ועברנו לשייט בחושך לעבר המפרץ שהיה דיי גדול עם כניסה למפרץ דרך מעבר צר יחסית בין שני הרים וב 90 מעלות אלינו. הגענו למקום המשוער לפי המפה וזיהינו את המגדלורים שסימנו את הכניסה למפרץ. הרוח הייתה חזקה מאוד והסיבוב החד שעשינו וההתגברות הפתאומית של הרוח שנבעה מטופגרפית המשפך של האזור שנוצר בעקבות שני ההרים שסגרו על המפרץ, גרמו לכך שחטפנו מכת רוח והיאכטה התרוממה באוויר והייתה קרובה להתהפכות, המזל שלנו שהיאכטות היום בנויות עם קיל שזה משקולת כבדה מאוד בתחתית הסירה שגורמת לסירה להתנהג "כנחום תקום" ולא נותנת לה להתהפך כול עוד היא לא מלאה מים, החיסרון של הקיל הוא שהוא מנמיך את קרקעית הסירה במטר וחצי ומונע ממנה לשוט במים בעומק פחות משתי מטר. צמצמנו מהר את המפרשים ככול שיכולנו כדי להיפטר מהשפעות הרוח ,הנענו מנוע ונשמנו לרווחה על זה שלא התהפכנו ונכנסנו למפרץ שהיה רגוע וחשוך לחלוטין.

הפוך גוטה הפוך

המפרץ היה ממש גדול כמו אגם, בדקנו בפילוט בוק היכן אמורים להימצא הרציפים לעגינה , הסימון לא היה ממש ברור התקרבנו לכיוון החוף וראינו איזה רציף עם כמה סירות אך לא הייתה שם אפילו יאכטה אחת, הדבר נראה לנו מוזר והמשכנו להסתובב לאורך החוף עד שקלטנו טיילת חצי מוארת שניראה כאילו יש עליה מוטות ברזל לעגינה ים תיכונית , זאת שחונים ברוורס. אמרנו סבבה בוא נעגון כאן, על הרציף שהיה 50 מטר מאיתנו התחילו להתקבץ כמה אנשים שהבינו שאנחנו חושבים לעגון שם והתחילו לעשות כול מיני סימנים עם הידיים וצעקו כול מיני דברים ביוונית , לא בדיוק הבנו מה הם רוצים ושיערנו שהם מחכים שנשליך אליהם את החבל מהסירה , כדי שיקשרו אותנו למזח. עגינה ים תיכונית היא עגינה שבא נעמדים עם הגב לרציף במרחק דיי רב ואז נוסעים אחורה לכיוון הרציף תוך כדי כך שזורקים עוגן שאמור לעצור את היאכטה במרחק שתי מטר מהרציף, מרחק שמספיק להורדת סולם ואז נקשרים לרציף כך שבסוף העגינה הסירה קשורה בחרטום לעוגן והירכתיים קשורות לחוף.

התחלנו בתרגול העגינה, אני נהגתי את הסירה ויובל התייצב בחרטום מוכן להשליך עוגן, נסעתי לאחור, באיזה שהוא שלב יובל זרק את העוגן והחל לשחרר שרשרת, ככל שהתקרבנו יותר לחוף גברו תנועות הידיים של המקומיים שלא ידעו מילה באנגלית וצעקו ביוונית ונראה שהם מאוד נסערים ומנסים להגיד לנו משהו מאוד חשוב ללא הצלחה, התעלמנו מהם והמשכנו בתרגול תוך כדי נסיעה לאחור במרחק של 4 מטר מהרציף נעצרה היאכטה, היינו בטוחים שהיאכטה נבלמה ע"י העוגן כשזה כשלעצו הצלחה בהטלת העוגן וכדי להעמיק את האחיזה של העוגן הפעלנו מנוע בפול גז, הסירה לא זזה. חייכנו, אחיזה למופת, אבל המרחק לרציף עדיין היה גדול והיה צריך להתקרב עוד שני מטר, אמרנו נרפה קצת שרשרת ונתקרב, יובל שיחרר עוד שרשרת וניסיתי לנסוע לאחור הסירה לא זזה, היה קצת מוזר עד שהסתכלתי במד העומק וראיתי את המיספר "0" ........

היה קצת לא נעים לגלות שאנחנו יושבים על הקיל זה שהציל אותנו מהתהפכות קודם. היוונים על הרציף המשיכו להמטיר עצות ביוונית והצביעו לעבר מרכז המיפרץ, לא היה לנו מושג מה רצו. לאט ובעדינות הצלחנו להשתרר מהקרקע ע"י מכות גז עדינות ושטנו לכיוון הצד השני של המפרץ מתוך כוונה לפענח מה שניסו היוונים להגיד, תוך כדי שיט לצידו השני של המפרץ החשוך, נתקלנו במצוף . היה נראה כאילו הוא עומד במקום ומשמש כעוגן מת שזה שרשרת למחוברת לקרקעית הים ומשמש לעגינה. נקשרנו לעוגן המת, שלפנו את האוזו ועברנו למצב שתיה בלב מפרץ גדול וחשוך

הקיל של הסירה בבדיקה למחרת

יום שישי ה 28 לספטמבר

6:00 בבוקר הבטרייה התקרבה לסופה והאזעקה החלה לפעול שוב, התעוררתי ועליתי לסיפון להניע את המנוע שישתיק את הבטריה. על הסיפון זרחה שמש נעימה של בוקר ומחזה מרהיב של המפרץ שעגנו בליבו, הנוף כול כך יפה שנשארתי לצלם עד שהתעורר יובל. כשהתעורר תפעל ארוחת בוקר של חביתה עם סלט ומיץ תפוזים.

 

 

עושים סיבוב במפרץ עם הדינגי

הורדנו את הדינגי (סירת גומי) ועשינו סיבוב במפרץ

בסוף שטנו לעבר חמות להשכרת אופנועים, השארנו סירה ולקחנו שני אופנועים חמודים ויצאנו לחרוש את המפרצים, השדות, המבצרים והכבישים הצרים של האי.

עצרנו לצהרים של בירה וקלמרי במסעדה שבנמל לאקי זה שעצרנו בו לפני יומיים לארוחת צהריים על היאכטה, המקום מקסים , כול המפרץ היה הנמל הגדול של הצי האיטלקי במלחמת העולם השנייה, וכול המבניים בנויים בסגנון הדוקו מה שגרם לנו להרגיש שאנחנו חלק מסרט של פליני.

מחוץ למסעדה על אחת מגדות המפרץ חנו משאית פתוחה וטנדר ששימשו כביתם של משפחה צוענייה שישנה לצילם, עשתה כביסה ואכלה, ממש כמו הבדואים שלנו, נוודים, אבל חיים ברכבים במקום אוהלים וגמלים. עלינו על האופנועים וחזרנו לחוף, הדינגי הייתה על החוף בדיוק כמו שעזבנו אותה ואף אחד לא נגע או משהו בסגנון, נפרדנו לשלום מהמשכירה של האופנועים ושטנו לעבר היאכטה שלנו.

הרבצנו טבילה קלה עם צלילה לצילום הקיל והערכת נזקים מהעגינה של אתמול, אבל סה"כ הכול נראה טוב.

עלינו והפלגנו עם השקיעה אל תוך לילה לכיוון מפרץ באי פריסמוס, האי של אנטיוכוס היווני, אלה שהפעם כיוונו לעבר מיפרץ אחר באי.

 

יום שבת 29 לספטמבר

יובל מעיר אותי ב 7:00 אני דיי עייף, הוא אומר שרק אעזור לו להרים עוגן ואז אני אחזור לישון, אני אומר סבבה, מתעורר עולה לעוגן, מושך את העוגן , יובל משחרר חבלים , אני ממשיך למשוך, אבל העוגן נעצר באיזה שלב ומסתבר שנתקע באיזה שרשרת ומעלה אותה עד קצת מתחת לגובה המים, דיג יוני שרוצה לצאת עם הסירה שואל מה קורה, מסבירים לו אבל הוא לא מבין דבר, מדליק סיגריה ומחכה, מנסים לדוג את השרשרת עם הווינץ ולהוריד את העוגן, אבל הווינץ נופל למים ומתהפך עם הראש למעלה, דגים את הווינץ עם חבל ומחליטים להשתמש באחד מחבלי הריתוק, להעביר אותו מתחת לשרשרת ולתפוס אותה ואז להוריד את העוגן, קצת תמרונים ומשחק עם החבל והווייץ ובסוף מצליחים להעביר את החבל, מורידם את העוגן אבל אז הוא נתלה על החבל, מבינים שאין ברירה וצריך לרדת למים, יובל בדיוק מצא את המסכה שחשבתי שנפלה למים. שם סנפירים ומסכה וקוץ למים , בוקר ערפילי, הכול לח אבל איכשהו זה נעים, שוחה לעוגן משחרר אותו מהחבל וחוזר לסירה, יוצאים לדרך. נכנס להיתקלח, מכין לי קפה, כבר עירני, שטים לעבר קוס, אין רוח , ים שמן ומפלגים על מנוע כול הדרך לתוך ערפל באזור קוס, בתוך הערפל מורדים מהירות, מחפשים את הצופר של הערפל, אבל לא מוצאים, יותר מאוחר מתפזר הערפל ורואים את קוס. מתקרבים לנמל, קוראים בקשר ערוץ 77 לנמל שאנחנו נכנסים וצריכים לתדלק קודם, המרינה עונה שנכנס לפיר B נכנסים ושואלים אנשים על הרציף ובסירות מסביב איפה תחנת הדלק והם אומרים מחוץ למרינה, מגיע אלינו הנתב ועוזר לנו להסתובב על הרציף של הסירה רואים נציג של קאבס, חברת ההשכרה והוא מסמן עם הבוהן למטה, לא מבינים מה הוא רוצה ויובל מתבאס ממנו לאללה. שטים לתחנת הדלק, מתדלקים 25 ליטר וחוזרים למרינה. הנתב עוזר לנו לעגון וגם גורג עולה לסיפון ולוקח את המורימג מהסירה ליד, גורג אומר שנתארגן ועוד חצי שעה הוא חוזר לבדוק את הסירה. מתחילים באריזה מהירה, זורקים הכול למזוודה, פותחים בבולמוס אכילה של האוכל במקרר שנשאר, נקניק, קצת ירקות, פירות . זורק את האוכל היבש למסוודה ששוקלת טון ובקושי מצליחה לצאת מהתא שלי, גורג מגיע, עובר על הסירה, יש הרבה פעילות על הרציף על כול הסירות שחזרו, מנקים ומקרצפים אותם, משאירים על הסירה קצת ירקות, בייצים ושישית מים. אחרי כמה זמן, גורג אומר שהכול תקין. הולכים למשרד מזדקים על היאכטה ושואלים את דויד מקאבס לגבי מלון באזור. יושבים בקפה של המרינה ומתחברים לאינטרנט, מדברים בווטס אפ עם צוות המפליגים שלנו בשיא גל, עם המשפחה ורונה, שותים בירה ושולחים תמונת סיכום, הייתה אחלה הפלגה עם הרבה חוויות, הרפתקאות, אוכל טוב ונופים מדהימים. מסיימים את הבירה והולכים קצת מסטולים למלון שדויד שלח אותנו אבל הוא נסגר ויפתח רק בקיץ הבא, ממשיכים למלון הבא שליד, מלון דיי בסיסי עם חדר ב40 יורו בלילה, מלון סטייל המלון שהייתי עם רונה באיה נאפה מזכיר את המלון שהייתי ענת ברודוס, קצת מצוקמק, אחד כזה שיובל אומר שאין צטנס שריבי אישתו הייתה נכנסת אליו. מתארגנים ויוצאים לסיור בקוס שנראית כעיירה מנמנת שרואה הרבה יותר פעילות בקיץ, הולכים לאורך החוף המגניב, מגיעים לנמל שמלא בחצי אוניות שעושות את קו בודרום, תורכיה ועוד סיורים לאיים, רואים את העץ המפורסם של העיר , זה שהיפוקרטס לימד את תלמידיו מתחתיו, כך לפחות חלק טוענים. יושבים לאכול גירו , השווארמה היוונית , עם עוף , חזיר וציזקי, שותים בירה ומעלים זיונים באוב, נחמד, ראש טוב, ממשיכם לטייל, רואים קצת את חורבות העיר העתיקה והולכים לים למזח, שתי ילדות אנגליות מנסות לדוג דגים עם אבן קשורה בחוט וענבים, נראות קצת מוזרות , שקועות בעצמם, יורדים לחוף שמורכב מחלוקי נחל קטנים ומאוד מזכיר את אילת, חוץ מהדגים והסלעים של אילת, רואים שם שתי גרמניות גבוהות, אחת עבה קצת מצחקקות וניזכר שכבר ראינו אותן ליד הגירו, מתישבים איזה 10 מטר מהן והן מסתכלות מידי פעם אבל לא נוצר קשר, לפתע גל גאות גדול שוטף אותן והן הולכות , נשארים עוד איזה , מוצעים ווי פי מזדמן, מתכתב קצת עם רונה וחוזרים למלון, רוצה לשתות משהו אבל המקרר לא קירר, מתחיל להעלות תמונות לפייסבוק, אבל האינטרנט מקרטע, יורד לבקש קרח וכול מי שנמצאת בקבלה זה איזהזקנה עצבנית סטייל בעלת המוטל בסרט וודסטוק אני מבקש קרח והיא גוערת בי על זה שאני יחף, אומרת שאים אני רוצה לשתות יש להם בר פו למטה ושאני לא ישתה בחדר, אני מתעקש ובסוף היא אומרת ״ מאיפה אתה? מישראל? ביג מאפיזו !״ והולכת להביא לי קרח, חוזר לחדר מכין דרי ק והולך לשתות ולקרוא את הספר של אהוד בנאי, יובל הולך לנוח. מסיים את הספר, סה״כ ספר נחמד שתי סיפורים טובים והשאר בינונים, כבר די מסטול, הולך לנוח, קם בסביבות 21:30 הולכים לאכול במסעדה מקומית מומלצת על ידי הבחור בקבלה, מסעדה 10 דקות מהמלון על המים, אוכל סופלקי ויובל ממולאים, שותים בירה, אווירה טובה, מעבר למיפרץ מרימים זיקוקים בבודרום טורקיה, רואים אותם ושומעים רק אחרי כמה דקות, בודרום רחוקה. מדברים על זיונים והחיים, אווירה טובה , משלמים 25 יורו לשנייו וחוזרים לחדר, למטה הבחור בקבלה שותה עם כמה בחורות וממסטל אותן לאט, אני נשאר למטה בגלל האינטרנט, מתכתב קצת עם רונה, פתאום מגיע אחת הבחורות מסטולית לחלוטין, גוף טוב ומריחה טוב, שואלת איפה השרותים ואני מוביל אותה וחוזר לכיסא , מסיים עולה למעלה מתקלח , יובל יורד למטה לאינטרנט לוקח את המחשב ומצטרף אליו לסדר ולהעלות תמונות

אפילוג

הפלגנו בלילה לכיוון מפרץ באי פריסמוס, האי של אנטיוכוס היווני, אלה שהפעם כיוונו לעבר מפרץ אחר באי,  הגענו בחשיכה מוחלטת, המפרץ היה קטן עם קירות סלעיים , כמן מוקף צוקים סלעיים, בכלל כול אזור האיים נותן הרגשה של אזור הררי שהוצף, הים נושק להרים בכול מקום ללא חוף עומק של עשרות מטרים במרחק של כמה מטרים מההר החשוף.

הצוקים הסלעיים שנושקים לים בכל מקום

הים היה קצת גלי וקשה היה לראות בחושך היכן לעגון, המקומות בהם ראינו סירות עוגנות היו צפופים, ראינו כמה סירות שעגנו בלב המפרץ  והחלטנו לעגון במקביל אליהם, בלב המפרץ הקטן. שוב שיננו בייננו לבין עצמנו את כול הצעדים  , חילקנו תפקידים העמדנו את הסירה כנגד הזרם עשינו רוורס הטלנו עוגן עד שנעצרנו, ממש כמו בספר, לאחר שסיימנו מזגנו לעצמנו משקה והרמנו לחיים בתקווה שתהיה עגינה מוצלחת והתחלנו בבדיקות העגינה, בדיקות שכוללות לקיחת תכווינים (אזימוטים) לעבר עצמים נייחים , בדיקת מצבנו והמרחק מסירות אחרות ולא היינו סגורים על איכות העגינה. הים הגלי וקירות הסלע של המפרץ לא השרו יותר מידי ביטחון והרעיון להתרסק על אחד הסלעים לא היה מלבב, לא הלכנו לישון, אמרנו נעשה משמרות לבדוק שלא נסחפים, בסוף לאחר זמן מה כשלא היינו בטוחים כמה העגינה באמת טובה , היה נדמה לנו שראינו איזה מקום בין שתי סירות שאפשר להיקשר לרציף, הרמנו עוגן הפלגנו לשם ועגנו ליד איזה יאכטת פאר שהבעלים שלה יצא כדי לבדוק שלא פוגעים לו ביאכטה ולא כדי לתפוס חבל ולעזור, מה שעושה כול יווני ברגע שרוע מישהו שמנסה להיקשר לרציף, מאוחר יותר התברר לנו שזאת משפחה ישראלית מהרצלייה. כשהספינה קשורה לרציף הרמנו עוד כוסית, הפעם לעגינה מוצלחת אמיתית.

למחרת היינו צריכים להחזיר את היאכטה ויובל רצה לצאת מוקדם כדי שנספיק להגיע בזמן, אמר לי שיעיר אותי בשחר רק כדי שאעזור לו לצאת ואני אחזור לישון, יובל העיר אותי באיזה 6 בבוקר, היה קריר והמפרץ היה מלא ערפילים.

המפרץ בערפל

השתחררנו מהרציף והתחלנו למשוך את שרשרת העוגן עד שנעצרה , אבל העוגן לא הגיע לסירה, הסתבר שהעוגן נתפס בכול מיני שרשראות שהיו על קרקעית הנמל, כול מיני ניסיונות לחץ את העוגן בעזרת הרמה והורדה של השרשרת ושימוש בווינץ (מוט עם וו) עלו בתוהו והווינץ בעצמו נפל למים. איזה דייג עצבני שרצה לצאת לדוג וחסמנו לו את הדרך התחיל לצעוק ביוונית, מה שלא קידם את חילוץ העוגן, בסוף ראיתי שאין ברירה שמתי את מסכה וקפצתי למים הקרים לשחרר את העוגן , בהחלט השכמה מעוררת...

יובל מנסה לחלץ את העוגן בעזרת הוינץ וחבל עגינה

הפלגנו חזרה לכיוון האי קוס, הנמל בו קיבלנו את היאכטה,  הנתב קיבל את פנינו ודחף את הסירה לכיוון הרציף שם חיכה לנו ג'ורג' שזה מסר לנו את הסירה ונתן הדרכה באנגלית עילגת, כדי לקבל את הסירה ולהכין אותה למשכירים הבאים. כשהגענו לרציף והוא עלה לסירה אמרתי לו, אתה יודע שהמצבר כאן חלש וכול כמה שעות היינו צריכים להניע את המנוע כדי להשתיק את האזעקה המתריעה על התרוקנות  המצבר, ג'ורג' שאל מה ואז הסברתי שוב, הוא חייך ואמר ניתקתם את המקרר כשהמנוע לא עבד? , אמרנו לו שלא, הוא חייך ואמר ,  אמרתי לכם לנתק ואז חשבנו לעצמנו , אה, זה מה לא שהבנו ממה שהוא אמר........ החלטנו שבפעם הבאה  נקשיב יותר ולא נפספס דבר, לקחנו את הציוד וירדנו לבר הקרוב בנמל לשתות לחיי ההפלגה המהנה ואו שבדרך.....

בחזרה בנמל קוס אחרי שבוע בים


לראש הדף