ENGLISH
הרצליה: 09-9579390

שייט באיים הדודקנסים - 2016

מאת איזי אלמוג

מאי 2016



השנה החלטנו לשוט באיים הדודקנסים בסירה ששכרנו דרך "תשוט".

הטיפול לו זכינו ממשרד "תשוט" משירי, הנמרצת והאדיבה, היה יעיל ומקצועי. זה לא היה ביקור ראשון בדודקנסים, חבריי ואני אוהבים לחזור אליהם מדי תקופה. בשיט בדודקנסים ובאיים היווניים בדרך כלל קיים אתגר והוא לרוב גם שיט מעניין בו באים לידי ביטוי כל מה שלמדנו על סירות וים. את רשמי מהשיט השנה אסכם במספר נושאים מרכזיים:

היאכטה:
קיבלנו Bavaria Cruising 45 משנת 2010. שירי הציעה את הסירה בלי התלהבות גדולה מדי, בגלל גילה, אך הוסיפה שהחברה שבבעלותה הסירה – Istion היא רצינית ועד עתה לא התעוררו לגביה תלונות.

מניסיוננו, ביאכטות בגיל זה תמיד עלולות להופיע בעיות קטנות. אך פרט למקרה אחד בו התגלתה בעיה רצינית ביאכטה ששכרנו בעצמנו, לא נתקלנו בבעיות רציניות ביאכטות בנות 6. המחיר המפתה עזר לנו לקבל את ההחלטה גם הפעם, בלי הרגשה שלקחנו הימור גדול מדי. בסופו של דבר, היאכטה היתה בסדר גמור. פרט לבעיות קלות (ובעיקר מרגיזות) בנגרות הפנימית, כל המערכות העיקריות - מנוע, מפרשים, עוגן, חיבלול, חשמל, מים ושירותים, פעלו ללא דופי. היינו מעדיפים שהראשי יהיה מהסוג הקלאסי העולה מהמנור לראש התורן, במקום מלופף בתורן ושיהיה גם Bow thruster, אבל אלה פשרות די מקובלות ביאכטה שכורה. לעומת זאת בעוגן היתה לנו הפתעה נעימה: Delta במקום CQR המקובל והפחות טוב – הדלטה התחפר היטב בהטלה הראשונה.

ניווט:
נהנינו מאד מה- Chart plotter הפשוט לתפעול מתוצרת Garmin, הכולל את כל הפונקציות החשובות באמת. פלוטר זה אינו מתיימר להיות מהסוג המתוחכם, עם אלף פונקציות, שלומדים להפיק ממנו את מה שאתה באמת צריך, רק לקראת סוף השיט.
לעומת זאת, יש לי טענות קשות על ספר הניווט שקיבלנו. אמנם ה-Pilot הוותיק והידוע על יוון של הייכל, אך קיבלנו מהדורת 2007... התרשמנו שלאחרונה חלים ביוון שינויים רציניים לטובה בתחום המעגנים והמרינות ופילוט בן 9 יכול להיחשב כמסמך ארכיאולוגי. ב-3 מרינות בהן ביקרנו, חלו שינויים מפליגים שלא הופיעו בפילוט: Leros (מרינה חדשה שלא מופיעה בפילוט), Astipalia (כנ"ל), ו-Nisiros (המעגן הוכפל, ההגנה עליו שופרה והכניסה אליו היא מכיוון אחר). המקרה הגרוע ביותר מבחינתנו היה ב- Astipalia: בשלושת השנים האחרונות נבנתה שם מרינה בנמל בעיר הראשית, והנמל הראשי הועבר לדרום האי. כיוון שלא היה לנו מושג על קיומה של מרינה זאת, נאלצנו לעגון ברציף דייגים מרוחק. המלצתנו לסקיפרים: לבדוק מאיזה שנה הפילוט שקיבלתם ולדרוש במקרה הצורך פילוט מעודכן.

מזג אויר:
בסך הכל נהנינו בשיט ממזג אויר טוב. תמיד יש להוסיף שייתכן שהמזל שיחק לנו. אם יש גורם המאפיין את מזג האוויר בתקופה הזאת של השנה (מדברים על חודש מאי בדודקנסים) כנראה שזהו חוסר היציבות. ביום ההגעה לקוס הקבילו את פנינו גשם שוטף ודרומית חזקה – 20-25 קשר, עם משבים יותר חזקים. בין קוס לחוף התורכי עלה ים גבוה. התופעה נמשכה כמה שעות בלבד ובמשך הלילה חלפה כלא היתה. במשך השיט הרוחות ששלטו היו: צפון-מערביות, מערביות ודרום-מערביות, ברמות בין 3-5 בופור ויום אחד – 6 בופור (צפון-מערבית). באותו יום שטנו מזרחה וההנאה מהמפרשים הגיעה לרמות עילאיות!
לסיכום, נראה לי שבבדיקת התחזית יש לשים לב במיוחד לדרומיות העשויות להפתיע בעונה זאת ועלולות להיות חזקות במיוחד.

המסלול:
לעומת מסלול מעגלי המתחיל ומסתיים באותה נקודה, אנו מעדיפים מסלול שמתחיל ב-א' ומסתיים ב-ב'. זה לא תמיד ניתן. חברות ההשכרה בדרך כלל לא בנויות לאפשרות הזאת, אך לפעמים צצות הזדמנויות. הפניתי לשירי בקשה ברוח זאת מספר חודשים מראש והיא הבטיחה להודיע כשתהיה הצעה מתאימה. ואמנם, כשההזדמנות המתאימה (סוג יאכטה, מסלול ומחיר) צצה, לקחנו בלי להתלבט יותר מדי. היאכטה נמסרה לנו באי קוס, והיה עלינו להחזירה ברודוס בתום השכירות. באמצע הדרך ביקרנו באיים הבאים: לרוס, לויטה, אסטיפליה, ניסירוס, וסימי. נספר בכמה מלים על כולם:

למרינה הסגורה ומוגנת היטב ב-Leros נכנסים דרך מפרץ ארוך וצר. התקשרות לרציף באמצעות מורינג ליין. המרינה החדשה והמשוכללת מופיעה במפה ליד העיירה Lakki וקיימים בה כל השירותים שאפשר להעלות על הדעת: חשמל, מים, ועיקר העיקרים – שירותים מצוינים, כולל מקלחות חמות. האי עצמו מנומנם משהו. המרינה צמודה (15 דקות הליכה) לעיירה סימפטית ולא ממש קטנה. בטיול הרגלי גילינו עיירה בעלת צביון אורבאני, עם שפע הזדמנויות להשלמת קניות מזון, כולל שוק ירקות יפה וכמובן מסעדות. המקום לא ממש מרטיט, אבל בהחלט נחמד ומתאים להתחלת המסע.

עוגנים קשורים למצוף ב-LEVITHAבהמשך הגענו לאי קטן ובלתי מיושב (כמעט!) – Levitha. האי שוכן במחצית הדרך בין לרוס לאי אמורגוס. עגנו במפרץ סגור שהכניסה אליו היא מדרום האי. המפרץ סגור ומוגן לחלוטין. ההקשרות (תמורת 7 יורו ללילה) למצוף (בויאה). המצופים הונחו ע"י המשפחה היחידה השוכנת באי, המנהלת גם מסעדה. אנחנו לא לבד – באותו יום הגענו אחרונים ומצאנו במפרץ 10 יאכטות שהסתובבו ביחד סביב המצופים אליהן נקשרו. המפרץ קסום והאוירה בו רומנטית לחלוטין. שקט מוחלט ושלווה מסביב. מדי פעם שומעים פעמונים הקשורים לצווארי כמה עיזים המשוטטות חופשי. בערב יורדים עם הדינגי לחוף ועולים בשביל לביתו של מנוליס - המארח שלנו, לארוחת הערב (דגים כמובן. ומה...). איזה מקום... ההמלצה שלנו - לא להפסיד!

למחרת בבוקר ממשיכים דרומה לאי Astipalia – המערבי ביותר בין הדודקנסים והמרוחק מהם. (מבחינת מיקומו הגיאוגרפי הוא יכול להיחשב כמעט לאי המזרחי ביותר מבין הציקלדים). פנינו מועדות לא לנמל הראשי הנמצא בדרום האי, אלא למפרץ הצמוד לעיירה סמוכה - Maltezana, בה ישנו רציף שנועד בעיקר לספינות דיג. יאכטות לא מגיעות לכאן (סוגיה עליה עמדתי בפרק על הניווט). מלטזנה נמצאת באותו צד של האי, אך במפרץ נפרד. החששות שמא לא נתקבל בסבר פנים יפות ע"י צוותי ספינות הדיג, הופרכו לחלוטין. נקשרנו לריף Alongside ונסענו במונית לעיירה הראשית, בה נמצא הנמל של האי. נהגת המונית היחידה באי (נהג המונית השניה בחופש, באתונה...) מעלה אותנו ל"חורה" – החלק הגבוה של האי, ממנו נשקף נוף מקסים של האי והים מסביב. אולי בגלל המרחק, האי אינו פופולרי כל-כך בקרב שייטי יאכטות וחבל. האי פשוט מקסים, האוירה בו מיוחדת ואפילו אותנטית וחבל לוותר על הביקור!

ליד לוע הר הגעש ב-NISIROSההמשך מביא אותנו ל- Nisiros - אי מוכר ומתוייר, לא רחוק מהקצה הדרומי של קוס. העגינה היא ב- Palon (או Pali) מרינה קטנה בפינה הצפון מזרחית של האי. העגינה היא בעוגן. (לא לנסות לעגון בנמל הראשי של האי. המקום אינו מוגן ולא מתאים ליאכטות). שכרנו מכונית לכמה שעות כדי לבקר באטרקציה המרכזית – לוע הר געש כבוי על פיסגת האי. הכביש מתקרב כמעט עד הלוע עצמו ומבחינים באדים ומריחים ריח גופרית חריף המעיד שהר הגעש טרם אמר את מילתו האחרונה. על קירות צריף הצמוד ללוע, תלויים תרשימים והסברים גיאולוגיים מהם למדים שההתפרצות האחרונה היתה לפני כמה עשרות אלפי שנים. כדאי לכלול בביקור גם כפר הנמצא במרומי האי, המשקיף על הר הגעש. הכפר הוכרז ע"י אונסק"ו כמרכז מורשת עולמית.

תחנתנו האחרונה היא Simi. המראה הנשקף על בתי העיירה שבנויה על המדרונות התלולים מסביב למפרץ צר ועמוק, יוצא דופן ביופיו. בניגוד לצבע הלבן השולט על בתי רוב האיים בים האגאי, בתי סימי צבועים בצבעים שונים. הצבע הלבן הוא ברוב המקרים קודם כל עניין של מסורת. אך כשהמסורת לא עוזרת, בא חוק עזר עירוני שמחייב את פורצי הגדר לצבוע בלבן. הצבע השני הוא כחול עמוק המיועד לתריסים, או קווי קישוט פה ושם. לעומת זאת, העירייה בסימי מתירה לבחור באחד מתוך שישה צבעים, פחות או יותר מאותה משפחה, ומתקבל פסיפס מרהיב. עם זאת, הביקור בסימי מעורר רגשות מעורבים. כי בפועל, אחרי שסיימת ליהנות מהנוף מסביב, הביקור באי כמעט הסתיים. האי הומה תיירים, על הרציף שפע חנויות למזכרות זולות ומסעדות. הטיול הרגלי מסתיים בכמה רחובות סביב הרציף, אל תחפשו גדולות ונצורות. מצד שני, חבל לוותר על יופי המפרץ, עם בתיו הנטועים על המדרונות התלולים, מראה המהווה השראה לכל צייר.

הנוף הנשקף במעגן ב- SIMIכדאי להתעכב על העגינה בסימי, שהיא על עוגן – נושא המחייב תשומת לב קטנה ואולי גם אזהרה מסוימת. העגינה היא משני צדי המפרץ הצר, בו העומק מגיע ל-9 מטר ומעלה, מטרים ספורים מהרציף. בגלל העומק אליו מוטל העוגן, אין צורך אמיתי לדעתי להטיל שרשרת יותר מדי ארוכה. אחרי שמוודאים שהעומק בו יוטל העוגן הוא 9 מטר או יותר, די להטילו במרחק 25 מטר מהרציף - זה עשוי לחסוך הסתבכויות בעוגנים, שצפינו ביותר מדי מהם בזמן שהייתנו באי. הסתבכויות נוצרות כשלא מקפידים על הטלת השרשרת בקו ישר ומאונך לרציף. אחרות נוצרות כשהיאכטות שעוגנות ברציף ממול, מטילות שרשרת ארוכה מאד (דבר שלדעתי מיותר) ומתקרבות יותר מדי לרציף ממול וכך מסתבכים העוגנים משני עברי המפרץ. אם אף אחד לא הרים את העוגן שלכם והצלחתם בבוקר להעלותו ולצאת בשלום, מזלכם שיחק! ובכל זאת, ולמרות הכל, לא לוותר על סימי...

ביום האחרון הגענו לרודוס ובכך הגיע השיט שלנו לקצו. להתראות על הגלים!

איזי אלמוג


לראש הדף