ENGLISH
הרצליה: 09-9579390

הפלגה באיים הספורדים

מאת בני לבני

ספטמבר 2017



עיקר המסלול:

• יציאה - העיר סקיאטוס באי Skiatos.
• האי Skopelos -מפרץ Panormos.
• האי - Alonisos עגינה ב- Vala Steni
• האי Panaya Kira -עגינה קצרה במפרץ Panaya Kira, עגינת לילה במפרץ Planitis ומפרץ הנזיר (לא עגנו).
• חזרה לאי Alonisos עגינה ב- Patitiri וביקור באלוניסוס העתיקה.
• חזרה לאי Skopelos לעיר Skopelos( שני לילות) וטיול קטנועים באי. הכפר Glosos וכנסית .Agios Ioannis
• חזרה לסקיאטוס. יום טיול קטנועים באי, מנזר Evaggelistrias Moni והכפר Kastro.

הגעה :

• טיסה לאתונה (טיסת ערב) וטיסה בערב למחרת מאתונה לסקיאטוס.(מלון בכפר ליד שדה התעופה). את היום בילינו בשוטטות באזור הכפר מרתון.
• חזרה - טיסה לאתונה במוצאי שבת וטיסה לארץ לאחר יום בילוי באתונה.

הערות כלליות:

• אין חבלי עגינה (mooring) באף מקום. כל העגינות הן עם עוגן.
• בכל המקומות, העגינה הנה ללא תשלום.(למעט אולי סקיאטוס). נדרש לשלם רק על המים והחשמל במקום שהם קיימים.
• האיים המיושבים, סקיאטוס, סקופלוס ואלוניסוס, בעיקר שני הראשונים, הם יעדי תיירות יבשתית מבוקשים במדינות מערב אירופה. לכן עלול להיות צפוף. דווקא תיירות השייט נראית פחות פופולרית יחסית לאזורים אחרים ביוון, ובהתאם גם מצב התשתיות.
• שלושת האיים המיושבים מלאים במנזרים שלרובם סיפור מענין. אנחנו ביקרנו רק באחד, אבל בהחלט מומלץ לשלב אותם בטיול.
• אם לא שטים לאיים הרחוקים יותר (ואנחנו לא שטנו) אזי יום השייט יחסית קצר ומומלץ לנצל את שאריתו לטיולים על היבשה. ניתן לשכור מכוניות (25 יורו ליום), קטנועים (20-15 יורו ליום), וטרקטרונים (25-20 יורו ליום) וניתן בקלות לסרוק אי בתוך 4-3 שעות.
• הרכיבה על דו גלגלי באיים ללא קסדות היא הנוהל המקובל. אז למי שמתגעגע לרכיבה של שנות השישים ותחילת השבעים - זה המקום, מי יודע לעוד כמה זמן.
 

סיכום השייט:

 

לאחר הווטו שהטילה אשתי על השייט באיי סיישל בגלל הלוגיסטיקה המורכבת, החלטתי להגשים חלום ישן, קצת יותר פשוט ולשוט באיים הספוראדים. איים שהם קצת מחוץ למסלולי השייט הרגילים, אבל התגלו בהמשך כפנינת תיירות מוכרת בכל אירופה.

אלוניסוסלא מצאנו באינטרנט טיסות ישירות לאי סקיאטוס שהוא שער הכניסה לאיים הספוראדים. מצאנו כרטיסים זולים לאתונה, דווקא בחברת אליטליה. יומיים לאחר הזמנת הכרטיסים הודיעה החברה שהיא נכנסת לפשיטת רגל כך שעד רגע העליה למטוס לא היינו בטוחים שהטיסה אכן תתקיים...

לגבי ההגעה מאתונה לסקיאטוס - בדקנו מספר חלופות וביניהן השכרת רכב ליומיים או לכל התקופה, ואפילו נסיעה בתחבורה ציבורית. בסופו של דבר המליצו לנו מכרים מקומיים לעלות על אחת הטיסות מאתונה לסקיאטוס וכך אמנם עשינו. וכך יצאנו, שני זוגות בשנות השישים, ל- 10 ימים של כייף.

לסקיאטוס הגענו בשעת לילה מאוחרת ביום שישי. חדרים הזמנתי בעוד מועד מהארץ במקום הנקרא Studio Mahi שעל פי המפה ב- Booking.com נמצא ממש על הרציף, כך שנוכל להגיע ישירות מהמלון לסירה. לשמחתי, הודיעה לי אלנה מהמלון, שרכב ימתין ויאסוף אותנו משדה התעופה ואכן כך היה. הרכב היה אמנם קטן ונאלצנו לנסוע עם בגז' פתוח וחלק מהמזודות על ברכינו אבל המרחק מהשדה לעיר הוא כשני ק"מ כך שהסבל לא היה נורא. כשהגענו לחדרים, התברר שמיקומם אינו דומה לזה שמצוין במפה ואנחנו נמצאים עמוק בתוך העיר. זה הסביר את רוח ההתנדבות של בעלת המקום להביא אותנו משדה התעופה. לבד לעולם לא היינו מוצאים את המקום. לטענתה, היא שיערה שנרצה להישאר מאוחר עד קבלת הסירה ובחדרים אלו ניתן להישאר עד השעה שתיים בצהריים. לא כל כך קניתי את ההסבר. למחרת הגעתי למקום המצוין במפה וכצפוי לא היה בו זכר למלון המוזמן. (נרשמה הערה ב- Booking)...

לאחר התארגנות בחדרים, יצאנו לסיבוב הכרות בעיר. הרחוב הראשי של העיר עובר בניצב לנמל בין שתי גבעות עליהן מגובבים הבתים והוא עצמו חצי רחוב חצי מדרחוב, עמוס חנויות, בתי אוכל ותיירים דוברי גרמנית, אנגלית ואיטלקית. צעדנו עד לנמל ובחזרה לחדרים, לא לפני שפתחנו את מצעד הציזיקי והמוסאקה של הטיול במסעדה באחד הרחובות הצדדיים.

יום שבת 9.9.32017

מיד בבוקר, יצאתי לראות את הסירה וסגרתי עם סטפנוס, מנהל הבסיס של Dream Yacht שבשתיים נבוא לקבל אותה. קניות עשינו בסופרמרקט הנמצא במרחק הליכה קצרה, על הדרך לשדה התעופה. הסופרמרקט מספק הובלה עד קצה הרציף בכל שעה שנבחר.

העיר סקיאטוס ממוקמת במפרץ בצידו המזרחי של האי בעל אותו השם. לעיר שני נמלים, הישן הדרומי, והחדש הצפוני. על המזח הצפוני עוגנות כל הסירות. זהו מזח צף המורכב ממספר חלקים שהמרווחים ביניהם יכולים להגיע עד חצי מטר והפרשי גבהים של עד 30 ס"מ. מסיבה זו לא ניתן להעזר בעגלות כדי להוביל את הקניות או המזוודות וצריך לסחוב הכל ידנית ולהשתדל לא ליפול למים.

בשעה שתיים עלינו על הסירה להתחלת טקס החתימות ואחריו העמסת הציוד. בארבע הרמנו עוגן לאחר העמסת הסירה והציוד ותדריך קצר לצוות. מתברר שבכל האזור אין חבלי עגינה (Mooring) . לדברי סטפנוס, בכדי שניתן יהיה לסמוך על החבלים יש להחליפם מדי שנה, כולל את הכבל בקרקעית הים ולאף אחד אין היום תקציב לזה.

מכיוון שאין מרינות מסודרות באף מקום בסביבה וגם הרציפים העירוניים לא משהו, הזהרתי את הצוות לגבי משמעת מים והצורך לחסוך במצברים. תכנית השייט להיום - הפלגה של כשעתיים עד לאי השכן סקופלוס (Skopelos) ועגינה בצידו המערבי במפרץ Panormos .זהו מפרץ גדול, יחסית סגור, ממנו יוצאת אצבע לכיוון דרום הנותנת הגנה נוספת. התקווה לבלות לבד לילה שקט במפרץ התנפצה מיד כשראיתי את בתי המלון היושבים בקצהו ואת כמות הסירות שכבר עוגנות באצבע הדרומית. בהמשך ספרתי כ- 15 סירות.

הטלנו עוגן כמו כולם, ומשכנו שני חבלים לחוף, שוב כמו כולם. התקפת הצרעות החלה מיד עם קשירת החבל האחרון. בדיעבד למדנו שהן יהיו בנות לוויתנו בכל שבוע השייט ורק צריך להתרגל ולתת להן את הכבוד המגיע להן.

עם רדת החשיכה, זכינו לשמיים מלאי כוכבים, כמו שניתן היה לראות פעם, בתקופות המילואים במדבר. וזאת, למרות "זיהום האור" מהמלונות שבקצה המפרץ.

יום ראשון 10.9.2017

בהמלצת זוג אנגלי שעגן לידנו, ולדבריו מתארח כבר שלושים שנה בסקיאטוס - בחרנו ליעדנו הבא את הכפר Steni Vala שבאי הסמוך Alonisos. במעבר בין האיים Skopelos ו- Alonisos , הרמנו מפרשים והרוח דחפה אותנו יפה עד מהירות של 6 קשר. לאחר כ- 3 שעות הפלגה, עגנו להפסקת צהריים במפרץ Marputna בפינה הדרום מזרחית של Alonisos ומשם עוד כ-שעה (5 מייל) למפרץ Steni Vala.

Steni Vala - מבט על הכפר והרציףמפרץ סגור יחסית שלגדתו הצפונית שוכן כפרון. להערכתי לא יותר מ- 20 בתים הצמודים לחוף ומספר בתים נוספים בקו שני ושלישי לחוף. המים במפרץ יחסית עמוקים אבל עולים במהירות לקראת הרציף. בשני המטר האחרונים העומק יורד לכ- 2 מטר ולכן מומלץ לא להיצמד לרציף אלא לעגון 3-1 מטר ממנו. מרבית הסירות שמרו על מרחק של 2-1 מטר והשתמשו בדינגי כדי לרדת לחוף. הגובה משתנה לפי המיקום ברציף. נראה שגם בתחילת המפרץ וגם בחלקו הפנימי רדוד יותר והמקומות הטובים לעגינה הם במרכז, בערך מול חנות המכולת. (שם עגנו). גם פה ספרתי בערב כ- 15 סירות וזו כנראה הקיבולת המירבית של המעגן.

על החוף - שורה של מסעדות, בתי קפה ומכולת. במרכז הרציף יש בנין חדש יחסית ובו בית קפה, חנות מזכרות שהיא גם מכולת, שירותים ציבוריים קיים ומבריקים ומועדון צלילה שצמודות אליו מקלחות ציבוריות. נקי, מסודר ויש מים חמים. גם העגינה וגם השירותים והמקלחות ללא תשלום. אין חשמל ומים אבל ניתן לקבל מים בצינור מהמכולת שעל הרציף, במידה ואוכלים במסעדה הצמודה אליו. לדברי בעל המכולת, זהו הסידור המקובל גם עם המסעדות האחרות. ארוחת ערב אכלנו במסעדה בקצה המזרחי של הרציף.

יום שני - 11.9.2017

ארוחת בוקר במסעדה ליד המכולת, כדי לקבל מים. מילאנו מים וב- 11:00 לערך יצאנו לדרך. המטרה - לעבור לאי הלא מיושב Panagia Kyra שהוא שמורת טבע. חי עליו רק אדם אחד -שומר הטבע (ועוד כמה נזירים), אבל מותר לעגון במפרצים. התכנית היתה להקיף את האי כנגד כיוון השעון, להגיע למפרץ הנזיר בצדו המזרחי של האי, לבקר במנזר ולהמשיך למפרץ Planitis הסגור בצפון האי.

אלא שהרוח הדרום מזרחית לקחה אותנו על מפרשים במהירות של כ- 8 קשר לצידו המערבי של האי וכיוון שהיה קשה להפרד ממנה, החלטתי לשנות כיוון ולהקיף את האי עם כיוון השעון. בצהרים נכנסנו למפרץ Panayia Kira . מפרץ גדול, פתוח חלקית לכיוון דרום-מערב ובו שתי אצבעות הנכנסות עמוק יותר לכיוון דרום-מזרח. לאחר רחצה במקום הרמנו עוגן והמשכנו לכיוון מפרץ Planitis בצפון האי שם התכוונו לעבור את הלילה. זהו מפרץ שיש לו פתח יחיד לכיוון צפון ברוחב 82 מטר, ההופך אותו לכמעט אגם נטול גלים. בהמשך נוכחנו שהגנה מגלים הוא אכן נותן, אבל בכל הקשור לרוח, הסיפור שונה.

הרוח שעזרה לנו עם המפרשים במשך היום התחזקה אחרי הצהריים והתחיל להיות קצת לא נעים. הסתובבנו במפרץ לחפש מקום קצת יותר מוגן ולבסוף נראה היה שבאצבע הדרומית של המפרץ הרוח חלשה יותר והטלנו שם עוגן בשעה .16:30

בהעדר ישובים על האי (שמורת טבע, אמרנו?) השתרר חושך מוחלט מרדת החשיכה ועד זריחת הירח בערך ב- 11 בלילה. קיפלנו את הבימיני כדי ליהנות ממלוא יופיים של השמים מלאי הכוכבים. בהדרגה התחזקה הרוח למשהו כמו 20 קשר עם משבים של 35 קשר. בחושך המוחלט, לא ניתן היה לראות את קצה אפנו ובודאי לא את היבשה, ועלה בי חשש שתנודות הסירה ברוח ישחררו את אחיזת העוגן ונסחף מבלי שנרגיש. הפתרון היה לעקוב אחרי הנתיב ב- GPS ולוודא שטווח התנועה לא גדול יותר מאורך השרשרת.

בשלב מסוים, כנראה לאחר תנומה קלה, שמתי לב שהקו המקושקש על מפת ה-GPS הפך להיות קו ישר והחלטי לכיוון הצד השני של המפרץ. משמע אנחנו נסחפים. זכרתי במעורפל שיש בסירה פרוז'קטור ליד שולחן הנווט, ולשמחתי הוא אכן היה שם ואפילו עבד. הזעקתי את הצוות לסיפון, התנעתי, הרמנו עוגן וגיששנו את דרכנו חזרה למקום המקורי, נעזרים במפת ה- Navionics (מה שנקרא "ניווט מכשירים") ובפרוז'קטור כדי לא להכנס בסירות האחרות. הטלנו עוגן והכל חזר למקומו בשלום.
ב-23:00 לערך התחיל לעלות הירח וגם הרוח קצת נרגעה אבל בהמשך הלילה התחזקה שוב. כולם הלכו לישון ונשארתי לבד על הסיפון להשגיח עד הבוקר..


יום שלישי - 12.9.2017

בבוקר גילינו שבמהלך תמרוני הלילה, נפלה פיסת המתכת שדואגת לשחרר את שרשרת העוגן מגלגל השיניים והשרשרת מתלפפת עליו. מאותו רגע ועד לתיקון הבעיה אחרי יומיים, עברנו למשיכה ידנית של שרשרת העוגן. סוף סוף יש שימוש לניסיוני במשיכות חבל מימי תנועת הנוער ולמשיכות הרשת בבריכות הדגים, לפני כמה עשרות שנים.

אלוניסוסעם החלשות הרוח בבוקר, יצאנו לכיוון מפרץ הנזיר, בצידו המזרחי של האי. את המנזר על ראש הגבעה ראינו מרחוק, אבל את המפרצון עצמו הנמצא צפונית למנזר ניתן לזהות רק כשממש מתקרבים. כשהגענו, היתה הרוח עדיין חזקה והחלטנו שנשמור את הביקור במנזר והמפגש עם הנזיר להפלגה הבאה, לאור המלצת ה- Pilot לעגון שם רק בים נוח.

עזבנו את האי Panaya Kira והפלגנו חזרה לחופו המזרחי של האי Alonisos . נכנסנו להפסקת צהריים קלה במפרץ Milia הנמצא בין Pattitiri ובין Steni Vala . החוף שם חולי והעוגן חורש אותו - הדגמה טובה ליכולת האחיזה הנמוכה של קרקעית כזו. אבל לצורך הפסקת צהרים ביום יפה זה הספיק.

כשעה וחצי נוספות של הפלגה, ואנחנו נקשרים ב- Patitiri . הרציף עמוק וגבוה ואין כל בעיה להקשר קרוב אליו. שמחנו להרגיש שוב יבשה תחת רגלינו אחרי 36 שעות בים.
על הרציף יש חשמל ומים שבכדי להפעיל אותם נדרש לקנות כרטיס ב- 7 יורו שמפעיל את החשמל והמים כמו כרטיס רב קו. כתוב שם משהו על Refund והנחנו שניתן להזדכות על היתרה הלא מנוצלת בכרטיס.

לצערנו התברר שאין במקום מכונאי שיוכל לטפל לנו בעוגן. היה רק חשמלאי שכצפוי לא הבין מה הבעיה, ונאלצנו לאמן את השרירים יום נוסף. ב-17:00 -שכרנו קטנוע ( 15 יורו ליום) ויצאנו לאלוניסוס העתיקה, כפר יווני קלאסי כ- 7 ק"מ במעלה ההר, כ- 20 דקות נסיעה. הכפר שמשקיף על שני צידי האי נראה למרחוק, גם מהאי סקופלוס הסמוך.
כשהגענו, הכפר היה עדיין ריק ממבקרים ובעלי המסעדות רק התחילו להוריד את הכיסאות מהשולחנות. לקראת השעה 18:00 ,בחרנו במסעדה ממנה נשקף נוף המפרצים המערביים של האי, ושכנענו את בעל המסעדה שהיא כבר פתוחה. (אנחנו עדיין לבדנו בכפר..) החל משש בערב מתחילה תנועת אוטובוסים מ- Patitiri לכפר, כל 20 דקות, וכשירדנו ראינו את ראשוני האוטובוסים עמוסי מבקרים עולים למעלה.

בדרך חזרה, מאלוניסוס העתיקה למעגן ב- Patitiri ניצלנו את שעת האור שנותרה ואת הקטנוע לסיבוב קטן באי. נוסעים בין היערות על הכביש הראשי צפונה על גב ההר. ירדנו לביקור חוזר, הפעם מצד החוף, בכפר Steni Vala (לא השתנה..) וחזרנו לעיר עם אור אחרון.

יום רביעי - 13.9.2017

הפלגנו חזרה לכיוון האי Skopelos בכוונה להגיע לצהריים במפרץ Agnotas ,אבל חתכנו בסופו של דבר למפרץ Staphylos .לאחר הטלת עוגן לא מוצלחת, שחייבה להרים אותו שוב ידנית, נזכרתי בניתוח הגב שכמעט עברתי לפני חצי שנה והחלטתי שזה לא הזמן להעמיד אותו שוב במבחן. ויתרתי והפלגנו לעיר Skopelos. בכדי לפצות את הצוות, עצרתי את הסירה בלב ים, קצת לפני סקופלוס לארוחת צהריים ורחצה בים הפתוח.

כנסיית Agios Ioannis - בה צולמו קטעים מהסרט מאמא-מיהנכנסנו לעגינה בערך בשעה 15:00. העיר נראית מהים מבטיחה מאד. מפרץ גדול מוקף גבעות עליהן מרוחים ללא כל סדר כ- 150 בתים, לבנים עם גגות אדומים (קצת מפתיע) ופסים כחולים. הרציף ארוך ועמוק ומאפשר עגינה כמעט ללא הגבלה. בערב ספרתי שם מעל 40 תרנים. הכפר בנוי בחלקו הגדול על צלעות ההר, כולו סמטאות צרות עם מדרגות שלא מאפשרות תנועה אפילו לקטנועים. בתאום עם סטפנוס, הגיע מכונאי שזיהה מיד את הבעיה בעוגן ופתר אותה תוך רבע שעה.

ארוחת ערב אכלנו בטברנה באחד הרחובות הפנימיים של העיר, שם פגשנו ישראלי שסיפר שהגיע לסקיאטוס בטיסה ישירה מהארץ בעלות של 150 דולר. הרס לנו את היום... אבל בנוסף נתן לנו טיפים לגבי מקומות בהם כדאי לבקר, כולל הכפר Glosos בצפון, והכנסיה בה צולם הסרט מאמא-מיה. לדבריו, המקומיים טוענים ש-25% מהכנסות התיירות באי ניתן ליחס לסרט זה.

יום חמישי - 14.9.2017

החלטנו להישאר יום נוסף בסקופלוס . שכרנו קטנוע ויצאנו לנסיעה על הכביש העולה צפונה לאורכו של האי, צופה על החוף המערבי. בכניסה ל- Glosos החנינו את כלי הרכב ויצאנו לשוטט בכפר. מדובר בכפר יווני קלאסי, תיירותי אבל לא עמוס כמו סקופלוס. נעצרנו במסעדת Agnanti עם המרפסת שצופה למפרץ בצדו המערבי של האי. נוף מדהים שהצדיק ארוחה למרות שלא היינו רעבים. הסתפקנו בבירה ושתי מנות קלות.

ביציאה מהכפר, פנינו שמאלה לכביש צר היורד מזרחה ומתפתל במורד ההר ובקצהו מגיע לכנסית Agios Ioannis היושבת על צוק בולט לים. בכנסיה זו צולמו כאמור קטעים מהסרט מאמא-מיה ולפחות אחת המבקרות שראינו עשתה מאמץ להתלבש כמו מריל סטריפ בסרט. הכנסיה למעלה קטנה ופשוטה, מוקפת בחצר מרוצפת והנוף ממנה מרהיב.

סקופלוס - המסעדה Agnanti ,  מרפסת הפונה אל המפרץבדרך חזרה, עצרנו בעיירה Klima Neo שכולה בתי מלון ונופש שנראו נטושים בעונה זו של השנה. ליד החוף יש מעגן קטן שנראה נטוש וצמוד אליו חוף רחצה. (5 יורו לכיסא). במקום שרידי פרק ציבורי אבל ההרגשה הכללית היתה של עזובה. רחצה קצרה בים, והמשכנו חזרה לסקופלוס.

הרעיון לצאת לים ולעגון שוב על עוגן במפרץ כלשהו עלה נפסל לאור השעה המאוחרת , שש בערב, שלא איפשרה להגיע למפרץ נורמאלי. האפשרות היחידה הסבירה היתה לצאת למפרץ של סקופלוס ולעגון מחוץ למזח העירוני, אבל זה נראה לי כמו לעשות קמפינג על הדשא מחוץ לבית.

אחרי ארוחת ערב על הסיפון, עלינו בכלי הרכב למסעדה שבמבצר בראש ההר (אנטוניו) בתקוה לקבל שם כוס קפה. הנוף משם יפה גם בלילה, אבל לדברי המלצר היחיד שדיבר שם אנגלית, לא ניתן לקבל קפה בשום מקום בעיר אחרי תשע בערב,דבר שהוכח בהמשך כשטות מוחלטת, ונאלצנו לותר. חזרנו לרציף, ובו קיבלנו כמה כוסות קפה שרק רצינו, גם בשעה 11 בלילה.

יום שישי - 15.9.2017

יצאנו לים, מקיפים את האי סקופלוס עם כיוון השעון, עם הפנים לסקיאטוס. בדרך, עצירה אחרונה בסקופלוס, במפרץ Lamninari שבחופו הדרום מזרחי, ומשם שייט של כשעתיים עד לסקיאטוס, עם תכנית להגיע ממש בשעה 17:00, שעת החזרת הסירה. בערב, יצאנו לשוטט לאורך הרציף של סקיאטוס ומתברר שהוא ארוך יותר ממה שחשבנו וחלקו הגדול נמצא למעשה מול הנמל הישן.


שבת- 16.9.2017

כיוון שהטיסה חזרה לאתונה היתה רק בשמונה בערב, איפסנו את החפצים ולקחנו קטנוע ליום טיול רכוב באי. יצאנו בכביש צפונה למנזר Moni Evaggelistrias . מנזר יפה, אחד מני רבים על האי. ממוקם על ההר אבל לא בפסגה. רואים ממנו את הים אבל לא נוף מיוחד. המנזר עצמו יפה ומטופח. יש בו מוזיאון (2 יורו לכניסה ) עם תערוכות מתחלפות ותצוגת קבע של כלים, כלי אוכל, כלי קודש וכד'. במקום היתה תערוכת צילומים של צלם בן Volos עם שלל תמונות מחיי היום יום באזור במחצית הראשונה של המאה העשרים. מענין ובהחלט שווה ביקור. המקום נראה כמו יעד תיירות פופולרי. על פי הטענה, במקום זה הומצא הדגל היווני, מתי שהוא בתחילת המאה ה- 19.

כשרצינו להמשיך בנסיעה גיליתי שמצבר הקטנוע מת. תוך 20 דקות הגיע טכנאי שהחליף מצבר והמשכנו בדרך. נסענו לאורך הכביש לצפון מערב לכיוון הישוב העתיק Kastro .הדרך לכפר מתפצלת מהכביש, מתחילה כדרך עפר שהופכת בהמשך לכביש אבן מרוצף עם שיפועים לא סימפטים. בשלב מסויים, העמדתי את הקטנוע בצד והמשכנו בירידה ברגל.

בהמשך, התברר שניתן, עם קצת אומץ, לרדת גם עם מכונית ויש אפילו מגרש חניה בכניסה לכפר.

על פי ההסברים, במקום זה חיו תושבי סקיאטוס בין המאה ה 14 למאה ה 19 ( כחמש מאות שנה) לאחר שנטשו את העיר בתגובה לפשיטות שודדי ים. הישוב היה תחת שלטון יווני, ונציאני ועותמני ובמהלך התקופה נבנה בו גם מסגד. הישוב ננטש ותושביו חזרו לסקיאטוס רק בתחילת המאה ה- 19 . מקום זה נבחר כיוון שהגישה אליו אפשרית רק דרך מעבר צר מאד מהיבשה שהיה מוגן בשער חזק עם אמצעי הגנה כגון פתח מעל השער לשפוך שמן רותח על אורחים לא קרואים. טיפסתי עד לראש הצוק ממנו נשקף נוף מרהיב על הסביבה וחוף הרחצה הצמוד, אליו ניתן להגיע רק דרך הים או בשביל תלול מהריסות הכפר Kastro .על החוף למטה - טברנה. לא ירדנו למטה ולכן איננו יודעים מה היא מציעה. רשמתי לפני להגיע שוב למקום, הפעם עם סירה.

הדרך חזרה למעלה עד לקטנוע הממתין היתה מפרכת. בדרך עצרנו לכוס קפה וסלט יווני אצל האשה בקיוסק ביציאה מהכפר. לא נראה שיש לה הרבה פרנסה והשארנו לה 20 יורו.

את הדרך חזרה דרומה, ניצלנו לסיבוב הכרות עם החופים הדרומיים של האי, המוצפים בבתי מלון ופנסיונים להמוני התיירים האנגלים, גרמנים ואיטלקים שגודשים את האי.
באתונה, קיבלנו הזמנה מטייקון מקומי לכוס קפה בבית קפה על גג מלון גרנד בריטניה שבכיכר סינטגמה. מגג המלון, נשקף האקרופוליס כאילו הוא יושב איתך לשולחן. זה בחלט מצדיק 10 יורו לכוס קפה ו- 30 יורו לעוגה, בעיקר כשיש מי שישלם. מומלץ.
תם הטיול.

בני ליבני, זיכרון יעקב, ספטמבר 2017


לראש הדף