ENGLISH
הרצליה: 09-9579390

יומן הפלגה בתורכיה- אוגוסט 2019

מאת גיל שגב

אוגוסט 2019



יומן הפלגה בתורכיה- אוגוסט 2019

 

פתח דבר

באוגוסט 2019 יצאנו 3 זוגות להפלגה במפרץ פיטייה, תורכיה.

השכרת היאכטה בטורקיה בוצעה דרך תשוט.

אז- ראשית- זהו הצוות:

עקיבא וחנה טבת, לאשה וזאב שימשוני, יפעת אבני וגיל שגב.

גיל שגב- סקיפר

עקיבא טבת- co- skipper.

היאכטה: Sun Odyssey 419 2017

 

 

 

 

מהלך המסע:

3.8.19- קבלת היאכטה, התארגנות ויציאה להפלגה ראשונה

 

הגענו ל- D Marina שבגוצ'ק (Gocek) הממוקמת בצד המערבי של מפרץ פיטייה. המרינה היא מהיפות ביותר שביקרתי בה במהלך הפלגותיי בים התיכון. קבלת הפנים ב- Dream Marine Charter הייתה ידידותית ומקצועית מאוד.

ערכנו את הקניות בסופרמרקט המקומי, בתחומי המרינה, אולם ניתן היה ללכת כ- 800 מ' אל שני סופרמרקטים אחרים- אחד מהם הוא MIGROS. כולם עושים משלוחים אל היאכטה כחלק מהשירות. המחירים סבירים, זולים ברובם מישראל, במיוחד פירות וירקות. עדיף להצטייד בכמות חסרה ולעשות השלמות בדרך (ועל כך עוד נדבר).

למרות שעלות העגינה במרינה שולמה על ידי בעלי הספינה, החלטנו לצאת לדרך עוד בשבת ובשעה 17:45 כבר היינו בדרכנו דרומה לכיוון האי Gocek, על פניו חלפנו תוך כוונה לעגון בלילה סביב האי Yassica Adlanlan. האי מקסים, יש להיזהר מעומק של 2 מ' באחד ממקומות העגינה (מסומן במצופים קרדינליים). בסופו של דבר, החלטנו להמשיך הלאה ולעגון ב- Tersane Island הממוקם מעט דרומה. עגנו בקלות, קשרנו את הירכתיים לסלעים בשני חבלים ("עגינה ים תיכונית"). האי מקסים, ומהווה תחנת עגינה אידאלית ללילה הראשון.

זו ההזדמנות לדבר על המים, על השחייה והתנאים במפרץ פיטייה. מי שאוהב לשחות, מדובר במפרץ אידאלי. המים נעימים, צבעי המים עזים, מכחול עמוק לטורקיז וזו חוויה מומלצת, במיוחד בימי אוגוסט החמים. הרשויות בתורכיה מקפידות מאוד על כללים ברורים בעניין שמירת הניקיון במפרץ, במיוחד בעניין שפיכת המים השחורים מהיאכטה. הקנסות על מפרי כללים אלו כבדים וניתן לראות כי המים נקיים ברובם.

כמובן שלא ויתרנו על שחיה בשעות השקיעה ומיד אחרי הזריחה.

4.8.19- מ Gocek Island ל- Bunuz Buku (Kapi Creek)

קמנו בניחותא לתוך נוף מדהים. קפה מהמקינטה, מים ולימון סחוט. כל אחד ומשקה הבוקר שלו. עקיבא לא יוותר אף פעם על שחיית הבוקר.

ארוחת הבוקר הוכנה לה במים הצלולים של המפרץ ומעט מאוחר יותר התנענו את מנוע היאכטה, שחררנו חבלים, הרמנו עוגן והתחלנו בהפלגה איטית להקיף את האי השכן- Domuz Island. משם, עשינו את דרכינו למפרץ יפיפה- Bunuz BUKU הידוע יותר בכינויו Kapi Creek. בקצה המפרץ קיים רציף השייך למסעדה היחידה במפרץ זה. בעלי המסעדה, משפחה חביבה, חיכתה לנו וכיוונה אותנו למקום הקשירה על הרציף. שאלתם הראשונה הייתה לגבי כוונתנו לאכול במקום. זהו תנאי לשימוש בשירותי הרציף. לצערנו, חיבור החשמל לא היה תקין, אולם ניתן היה למלא מים ללא עלות.

כאשר עמוס במפרץ, מומלץ להזמין מקום במסעדה. תפריט המסעדה כולל אוכל תורכי אופייני, דגים ופירות ים. רובינו בחר ב sea Bass שהוכן בצורה מצוינת. הזמנו גם יין רוזה מקומי שענה על כל הציפיות. האוכל היה מצוין, נוף המפרץ מרהיב והמחיר היה סביר (כ- 600 ₪ ל- 6 אנשים).

במפרץ עגנו גם יאכטות ישראליות, אנשים נחמדים והתפתחו שיחות מעניינות. אחת מהיאכטות תכננה להפליג מוקדם בבוקר ל- Kas התורכית. החלפנו עם אנשי היאכטה רשמים ורעיונות.

השקט במפרץ, היין והאווירה הנהדרת גרמו לנו ליפול לשינה עמוקה ונעימה.

 

 

5.8.19- Wall Bay Sea Gull Bay ו- Gobun

לאחר לילה שקט ושינה עמוקה ונעימה ניתקנו את עצמנו מהרציף והפלגנו ל- Wall Bay, מפרץ מקסים המרוחק כ- 6 מייל מ- Kapi Creek. המפרץ יפיפה, המים צלולים, העצים מצלים על המים וקל להיקשר עם הירכתיים. עקיבא, השחיין המיומן, קושר את הירכתיים בקלילות ואנו נקשרים למקום, מכינים ארוחות טעימות ושותים לנו מהאוזו, המהול בלימונדה. התלבטנו אם להמשיך הלאה או ללון במקום. בסופו של דבר, יצר הנדודים של כל סקיפר הכריע ובסופו של דבר החלטנו להמשיך.

הפלגנו בהפלגה איטית במפרץ Sea Gull Bay ומשם המשכנו לעוד מפרץ יפיפה- Wall bay. שוב, מים שקטים, צלולים ונעימים לשחייה ולעגינה צהריים. ארוחת הצהרים הייתה נפלאה ועכשיו חידה לא קשה: מה הייתם רוצים לאכול לקינוח ביום חם ולח. נכון!!! גלידה!!! ופתאום, חוצה לה את המפרץ סירת גלידה, המוכר נצמד לדופן הסירה שלנו, הציג את האפשרויות ומיד הביא לנו מן המקרר את רצוננו. תענוג לשמו. את מוכר הגלידה לימדנו את המשפט המפורסם של מוכרי הגלידות בחופי הים: "ארטיק אחרון, אני הולך....."

טוב, זה עוד לא הכול.....לפתע, מגיעה ספינת סופרמרקט ולקריאתנו, שוב, היא נצמדת לדופן היאכטה ואני עובר אליה כדי לעשות קניות. פנים הסירה מסודר כמו סופרמרקט לכל דבר- מדפים, מקררים, קופה רושמת ועוד.

בשעה 16:00 לערך הרמנו עוגן והתחלנו בהפלגה איטית וגירוד החוף במפרץ Gull Bay. לא עצרנו בדרך, פרט להתרשמות מיופיו של המפרץ והמשכנו בדרכנו. לאחר 45 דקות הפלגה הגענו למפרץ Gobun המתהדר במסעדה הנושאת את שם המקום.

התמקמנו במסעדה בשולחן הצופה אל המפרץ ואכלנו ארוחה נעימה וטעימה. המקום מומלץ ולא יקר.

 

 

6.8.19- Butterfly bay. Bee bay

שוב, בוקר נעים, ארוחת בוקר שכולה יוגורט ופירות, מלווה בקפה משובח. חברה נעימה.....מה צריך עוד לבקש.

כאן המקום לספר על הזוג לאשה וזאב- שני שחקנים בתיאטרון ובקולנוע. ללאשה זו ההפלגה הראשונה בחייה והיא צלחה את השבוע בגבורה ובהנאה רבה. זאב, איש ים ותיק, כולל שירות בחיל הים, הפליג עמי כבר בעבר. זאב הרים הופעות סטנד-אפ במהלך ההפלגה אשר גלגלו אותנו על הפיולים.

לקראת השעה 11 הרמנו עוגן והפלגנו כ- 14 מייל למפרץ הפרפרים- Butterfly bay עליו שמעתי רבות בשל יופיו והנוף היבשתי שלו. מפרץ יפה, עגנו בעגינה רגילה, ללא חבלי ירכתיים ונהנינו מהנוף היפה מסביב. החוף היה מעט המוני ולאחר דיון החלטנו לנסות את מזלנו ולמצוא מקום לעגינת לילה דרומה יותר. לאחר הפלגה של כ- 5 מייל, הבחנו במספר מפרצים יפיפיים אולם אחד מהם- Muhtrem Durmus Leylek Koyu שבה את ליבנו. המקום היה כמעט ריק וחוץ מיאכטה אחת, היו לרשותנו מרחבים ומפרץ יפיפה. לאחר עגינה חופשית, ללא קשירה לחוף, התחלנו לעשות הכנות לארוחת הערב, לצילומי שקיעה ולהתרגעות.

ואז......החלו להגיע הדבורים, דבורי הבר. בהמוניהם, והחלו ליצור התקהלויות סביב חפצים שונים על היאכטה. הדבורים אהבו במיוחד מגבת עליה היה ציור של פרח, את המנור (השד יודע למה) אבל במיוחד אהבו אותנו. מעניין למה....

נכנסנו לספינה, סגרנו את כל הפתחים וציפינו לחושך. ידענו שהן תחזורנה ליער, לביתן. וזה אכן מה שקרה. שמו של המפרץ שונה בהחלטת פה אחד ל- Bee bay. שם מוצדק לכל הדעות.

אם שאלתם, מדוע לא הרמנו עוגן והפלגנו למקום אחר, ובכן, על פי תנאי הצ'רטר, אין להפליג בלילה וכיבדנו את ההסכם.

טוב, חשבנו שמי המפרץ יהיו שקטים והלילה יעבור בשקט, ובכן, זווית הגלים ביחס לזווית הרוח הייתה 90 מעלות ולפיכך, הספינה התנדנדה לה בלילה. לי אין בעיה עם התנודות, אולם מי שהים חדש לו סובל מתנודות אלו.

טוב, לא נורא....

 

 

 

7.8.19- המנוסה וההגעה למקומות נפלאים- Oludeniz, Cold water bay

כהרגלי, השכמתי קום. קיוויתי שהדבורים לא יחזרו, אולם עם הזריחה, החלו הדבורים לפקוד את הספינה. הערתי את עקיבא ותוך 10 דקות היינו בדרכנו אל מחוץ למפרץ, בהפלגה מנועית.

את חרטום הספינה כיוונו לעבר אחד המקומות המומלצים- Oludeniz, אשר הוכרז כשמורת טבע. לאחר הפלגה של כ- 8.5 מייל, הגענו לפתחו של המפרץ אליו אסור להיכנס עם כלי שייט ממונעים או מפרשיות. עגנו את היאכטה בעגינה ים תיכונית אל הסלעים לצדן של יאכטות אחרות וכן גולטים. באמצעות הדינגי, בחתירה במשוטים עברנו אל השמורה הנפלאה. הגעתנו למפרץ זה בחודש אוגוסט פגמה מעט בהנאתנו שכן על החוף התמקמו אלפי נופשים, אשר שחו במימי המפרץ, חלקם לא שמרו על הניקיון. במקרים מסוימים אף מצאנו "חרצפים".....קצת מגעיל.....

השמיים היו מכוסים בצנחנים, הקופצים בזוגות מפסגות ההרים מסביב. הפתחה כאן תעשייה מדהימה של חברות המציעות מסלול שלם של עליה אל ההר באמצעות רכבל, קפיצה מההר עם מדריך חזרה אל המפרץ. המחיר- 500 לירות טורקיות. כ- 350 ₪ לאדם.

חזרה אל הספינה, שחיה, ארוחת צהריים והחלטה על תזוזה. החלטנו להזיז את הספינה לכיוון אחד מחופי הרחצה, לעגון מולו, להוריד את הדינגי לרדת לחוף ולערוך מספר קניות. זוגתי יפעת ואני התנדבנו למשימה, ערכנו את הקניות וחזרנו את הספינה. חלק מהמוצרים נרטבו בגלל גלי החוף, אבל בסך הכל עברנו את המשימה בשלום.

מכאן, הפלגנו צפון מזרחית לכיוון מספר מפרצים עליהם שמענו והומלצו בכל פה. הגענו למפרץ Cold Water Bay הנפלא. עם הגעתנו למפרץ חיפשנו מקום לעגינה ים תיכונית וזאת למרות שלמסעדה הממוקמת במעלה המפרץ אין ציון בגוגל. סירת מנוע התקרבה אלינו והציעה את עזרתה בעגינה ובהיקשרות. היה זה בעל המסעדה על הסירה, אשר היה לנו לעזר רב. המקום- אולי היפה ביותר לעגינה בו נתקלנו בשבוע זה, הנופים מהממים. ההערה היחידה שיש לי שעד השקיעה, פוקדות גולטים את המפרץ ומרעישות מאוד. פרט לכך, עם עזיבתן, המקום היה שקט ומופלא. את המפליגים איתי העברתי בסירת הדינגי והגענו למסעדה הממוקמת מעל למפרץ.

את פנינו קידמה מלצרית יפיפייה, בעלת מראה תאילנדי אשר הציעה לנו והמליצה לנו מה לאכול במסעדה. האוכל היה מופלא, כולל דגים טריים וכופתאה תורכית טעימה. שוב, יין הרוזה המקומי הפתיע לטובה.

הלילה היה שקט ורגוע והיווה פיצוי ללילה הקודם. קמנו בבוקר למראות קסומים, למים כחולים וקרירים, מעורבים מידי פעם בזרמים חמים יותר. זרמי המים הקרים מצדיקים את שמו של המפרץ.

 

 

 

8/8/19- ההפלגה למרינה Fethiye

פנינו למרינה פטייה הממוקמת על חוף העיר הגדולה ביותר במפרץ. לפנינו כ- 20 מייל של הפלגה אולם לפני כן, לא רצינו לפספס את אותם מפרצונים קטנים מערבית ל- Cold Water Bay. פתחנו אם כך בהפלגה מנועית איטית מערבה תוך מעבר זהיר בין איים קטנטנים ותשומת לב למצופים קרדינליים המצביעים על מכשולים בדרך.

בסופו של דבר, בסיוע של רוח מצוינת פתחנו בהפלגה מרעננת אל מרינה פטייה. 4 שעות ואנחנו כבר בפתח המרינה, קוראים בקשר להנהלת המרינה, אשר על פי הנוהל שולחת סירת גומי ממונעת, מכוונת ומסייעת ליאכטות הנכנסות למרינה. השעה הייתה 15:30 לערך ונאלצנו להמתין עד שהגיע תורנו. סירת הגומי הגיעה וסייעה לנו להרים את המורינג ולכוון את הירכתיים לרציף, תוך התמודדות עם רוח חזקה יחסית. לאחר מתיחות, טאצ'ים קדימה קשרנו את היאכטה אל הרציף.

הליכה לא קצרה לאורך הרציפים אל הנהלת המרינה והתשלום בסך כ- 66 אירו עבור עגינת הלילה כבר מאחורנו.

האם לצוות היאכטה מגיעה גלידה? בוודאי.....חזרתי שבידי 6 גלידות קרות שזכו לקבלת פנים קורנת מאושר.

פיטייה היא עבורי זיכרונות עבר של ביקור שערכתי כאן עם משפחתי וילדי עוד שהיו קטנים. זכרתי את המרינה, את הפאר, את בתי המלון המפוארים ואת היאכטות הגדולות. נדמה לי שעם השנים, ירדה מעט פטייה מגדולתה ונעשתה יותר המונית. זו הייתה התרשמותי.

הערב הגיע והחבר'ה עייפים. החלטנו לוותר על הליכה לשוק הדגים, לקניית הדגים ומסירתם למסעדה אשר תהיה אמונה על הכנתם. במקום זאת, חיפשנו מסעדה טובה ומצאנו אחת כזו: Mozaik Bache המצויה לא רחוק מידי מהמרינה. השירות היה נפלא, האוכל היה נהדר והקינוחים- תאווה. החשבון לא היה גבוה והצדיק את הארוחה הנהדרת.

חזרנו אל המרינה, אל ביתנו הצף וצללנו לשינה עמוקה.

 

 

 

9.8.19- חזרה לגוצ'ק

 

יום ההפלגה האחרון הגיע. הרגשה של סוף המסע ושיחות ביניים לסיכום השבוע.

החלטנו כי בטרם נתחיל את הליך החזרה למרינה בגוצ'ק, נבחר לנו מקום מתאים לעגינה, רחצה אחרונה וארוחת צהריים מפנקת על היאכטה. בחרנו את הצד המערבי של האי גוצ'ק, עליו פסחנו ביומו הראשון של השבוע. עגנו במקום קסום (ישנם רבים כאלו סביב האי), שחינו, התפנקנו ואכלנו ארוחת צהריים נהדרת.

בשעות אחר הצהריים המוקדמות הרמנו עוגן והפלגנו לכיוון רציף התדלוק המצוי מערבית ל D- Marina. עם הגעתנו, בסביבות 15:30 הבחנו בתור לא ארוך של יאכטות המחכות לתדלוק. חיכינו לפחות חצי שעה ל- 2 יאכטות שהיו לפנינו. כשנקשרנו לתדלוק ראינו שמאחורינו החל להשתרך תור של כ- 10 יאכטות. תוך כדי הליך התדלוק, שאבנו גם את המים השחורים מה- Holding Tank. זו דרישה של הרשויות, השאיבה כרוכה בתשלום של 50 לירות טורקיות ובסיומה מעבירים את ה"כרטיס הכחול" של הספינה להוכחת השאיבה.

בסיומו של תהליך, החזרנו את היאכטה למרינה, בסיוע סירת גומי של המרינה. זו דרישה שלהם שהיקשרות לרציף תעשה בסיועם. הקשירה הייתה מהירה ובטוחה.

כאן ציפתה לי הפתעה נעימה. נציג חברת הצ'רטר, החל את הליך בדיקת היאכטה והזיכוי על הפיקדון מיד אחרי ההיקשרות ולא חיכה למחרת בבוקר, כפי שמקובל. הליך הבדיקה היה נעים וקצר ביותר תוך הפגנת אמון מלא בי. הוא התעניין אם היו בעיות, אם היאכטה בסדר ואם היו פגיעות. כשאמרתי לו שהכול היה חלק ולא הייתה אפילו פעם אחת שהייתה פגיעה, חתם על טופס השחרור והפנה אותי למשרד חברת הצ'רטר כדי לקבל זיכוי.

עקיבא, הממונה על מציאת מסעדות האיכות, מצא את מסעדת Asparagas Meyhane הממוקמת כ- 800 מ' ממרינה D- Marine. בדרכנו עברנו על גשרון העובר מעל לתעלה המובילה לשכונת היוקרה שנבנתה ליד המרינה ובטיילת מקסימה המובילה אל המסעדה. מומלץ לטייל שם. עוד נגיע לשם למחרת היום.

המסעדה, מנוהלת על ידי משפחה המכירה היטב את תל אביב. אם המשפחה למדה בישראל, דוברת עברית והאב מכיר את ישראל.

החלטנו ללכת על המזטים ולא על המנות העיקריות. האוכל היה נפלא, פשוט נפלא, אולם החשבון

היה גבוה ממה שציפינו. בשורה התחתונה מומלץ מאוד.

 

10.8.19- צלילים של סיום- גוצ'ק וחזרה הביתה.

 

זהו זה, פינינו את היאכטה והשארנו את המזוודות אצל בעלי היאכטה.

טיילנו בגוצ'ק המקסימה כשחלקנו, שקשה להם עם חום היום משתדלים להשהות בחנויות עם מזגנים. מטרתנו הייתה לאכול צהריים ב Kabab Hospital האגדית (אם כי הציון בגוגל אינו מחמיא במיוחד), אולם בסופו של דבר, חנה, זוגתו של עקיבא מצאה את Café West כשהבחירה נעשתה בכלל על פי עוצמת המזגן.

מכאן, התגלגלו העניינים בצורה הכי מפתיעה שיש. מלצר מדהים, אוכל מעולה ואווירה שמחה בתוספת מזגן עוצמתי וטוב. בשורה התחתונה- לכו על זה והשקיעו כמה שעות בגוצ'ק.

טוב, הגיע הזמן להתקלח לפני התזוזה ולעלות על המונית בדרך לשדה התעופה.


לראש הדף