ENGLISH
הרצליה: 09-9579390

שייט בקרואטיה –ספטמבר 2009

מאת שלמה חייקין

ספטמבר 2009



השנה החלטנו להפליג באזור פחות מטוייל בקרואטיה, בתקוה לראות דברים ומקומות קצת אחרת. וראינו ...


כאשר פילה בישרה לי, בשמחה רבה, שמצאה לנו סירה שלא רק שהראשי שלה מתגלגל אלא גם מצויידת בחרטומן (Bow Thruster) , שמחתי גם אני וחשבתי לעצמי : הפעם החיים יהיו יותר קלים, למרות הרוחות והזרמים. זוהי הפלגתי הששית בקרואטיה וחשבתי כבר, שהכרתי את כל תופעות הטבע שלה. ולא. מפרש הפיירלינג (המתגלגל ) הכרחי מאד, לבטיחות בלב ים ואילו בלי החרטומן אין שום אפשרות לתמרן לגישה במרינה, או בכל מעגן שהוא, ולעיתים גם הוא אינו עוזר כאשר עוצמת הבורה נעה בין 35-25 קשרים. (היו באותם ימים גם בורות יותר חזקות - על גבול 45-40 קשרים אולם למזלנו הגענו רק לגבולות אותן בורות ). בקיצור :כל סירות הצ'רטר, במקום ממנו התחלנו וסיימנו, (Sukosan ) מצוידות במפרש מתגלגל וחרטומן.

כדי למנוע אי-הבנה : נהנינו מכל רגע באותו שבוע של הפלגה, בין היה זה בים או על היבשה.

לנוחיות מי שירצה לעיין בשורות אלו, אני מצרף טבלה (בסוף המאמר) שמפרטת את מיקומם של המקומות הנזכרים כאן.

 

יום ראשון

ביום הראשון תירגלנו את החרטומן כבר ביציאה, לא מתוך שהיינו חכמים יותר מאחרים, אלא מתוך שראינו מה קרה למי שחשב שיצליח בלעדיו.
היציאה לים מ-Sukosan לכיוון Biograd, היתה מרהיבה. צריך רק לראות את תמונת המיפרץ שם, ואת הציורים שיוצרות המרינות הממלאות אותו בכדי להבין זאת. מיד פתחנו מיפרשים מצומצמים, אמנם ברוח של 10 קשרים, וזה נבע מתוך חוסר-אמון שאני חש לרוחות הבורה. זה הוכיח את עצמו : אחרי כמה דקות הפלגה, הסירה "נשכבה" כמו אחרי נוק-אאוט. השעון הראה על מכת-רוח של 18 קשר, ומתוך שזה כנראה מצא-חן בעיניה (של הרוח ) – המשיכה לטפס לכיוון ה-30 +, כאשר נקודות השפל הן בסביבות ה-25. עוד צימצום ועוד צימצום ואנחנו מפליגים בהטייה ללא מפרשים, כאשר הגלים לא גבוהים, בגלל מרחב נשיבה קצר מאד, אבל חזקים דיים כדי לעבוד עם הגה ידני ולטפס קימעה על כל גלצ'יק קטן כזה, כדי שבהיפגשו עם דופן הסירה ההטייה לא תהיה ממש לא נעימה.


הכניסה למרינה ב-Biograd יכולה בהחלט להיחשב כחלק מחיי הבידור והתרבות בעיר. בקיצור, מה שנקרא "ההצגה הטובה בעיר". למרות החרטומן, כל יאכטה התקבלה ע"י 4 עובדים של המרינה : הסבת הירכתיים לרציף (עד כמה שהרוח איפשרה לחרטומן) , 2 חבלי ירכתיים לתפישה ע"י הנוכחים ברציף, והנותרים ממהרים להרים את חבלי המורינג ( 2 לסירה), וכל מה שנותר הוא לשוט לרוחב (רק בעזרת הרוח ) בניצב לרציף, עד לעצירה הסופית - דופן בדופן בסירה שכבר קשורה. כל זה כמובן, תוך דיפון מקסימלי בפנדרים, ועזרתם המובנת מאליה של שוכני הסירה הנ"ל .
תאמינו או לא : לראות איך אחרים מבצעים זאת, זה אפילו מבדר.

Biograd עצמה, בחלק הישן שלה, היא עיר שמאירה פנים למבקרים. הטיילת, שנמצאת בצד המוגן מהבורה, מלאה בבתי אוכל רבים ומגוונים ושאר בתי עסק קטנים, מאירי פנים ( זה אומר שהאוכל שלהם מתאים לא רק לתיירים אלא גם למקומיים, והמחירים בהתאם) כל זה, מול הים שבתוכו איים רבים. (הגדול ביניהם באזור זה, הוא האי Pasman) . לא עשינו מחקר גדול על העיר ו"הסתפקנו" מלהינות מהאוירה הכייפית שבה.

 

יום שני

ביום שני הפלגנו לכיוון Sali (ראה טבלה), כשתקוותנו הגדולה היא שכאשר נקיף את האי Pasman דרך קצהו הדרומי, נקבל מיסתור מהבורה, שהתנחלה זה כבר היום השלישי ונראה שזה מוצא-חן בעיניה מאד ואין לה כוונות לחפש קורבנות חדשים. בעקרון, זה התחיל לעבוד רק כשהתקרבנו ל-Sali ואז עברנו למערכת רוחות חדשה: הרוח הצפונית הנושבת לאורך חופו המיזרחי של האי Dugi Otok שם שוכנת Sali . מי שהציץ במפה ודאי שם-לב, שזאת רוח המגיעה מכיוון החרטום. איזה כיף - בייחוד אם רוצים לשוט במיפרש פתוח.

ב-Sali הופתענו מגודל הרציף המקומי וכיוון הרוח. טרם עלו רוחות אחר הצהריים, שגם כאן לא היו "צמחוניות", והקשירה היתה נוחה יותר (הפעם החרטומן כן עזר) . Sali בנוייה מסביב למיפרץ קטן, שבו מתרכזים : במים - כל מה שקשור לים, וביבשה - כל מה שקשור לבילוי שמסביב לים ובתוך הים. יש בה מלונות בכל רמה, צימרים, מסעדות מעולות, פאבים, חופי רחצה ושבילי-נוף העוברים ביער לאורך החופים ומובילים למקומות ניסתרים ויפהפיים. בקיצור: אנשים כנראה יודעים טוב מאד מדוע הם באים לבלות את הקיץ במקום הקטן והחמוד הזה.

אגב: אנחנו הגענו לשם ולשני המקומות שיוזכרו אח"כ במה שנקרא "סוף העונה" . חלק גדול מבתי העסק ובתי האירוח כבר היו סגורים והשאר נסגרים בסוף ספטמבר. היות וזמננו היה קצוב, נשארנו שם רק עד למחרת בבוקר, תוך שאנו משתדלים להינות מכל רגע.

 

יום שלישי

ביום השלישי הפלגנו לכיוון Bozava . הים היה טוב אבל היה צורך להיות "עם האצבע על הדופק" מפני שמאחורי כל אי נשבה רוח מכיוון אחר ובעוצמה אחרת, ובמעבר בין איים הכל משתנה בלי אזהרה מוקדמת ובבת-אחת .

באזור של Bozava קיימות מספר מערות-מיסתור לכלי-שייט צבאיים. המערות חצובות ובנויות בטון. הן נראות כמו דירים למטוסים, אבל הן ממש קטנות. כנראה היו מיסתור לצוללות בתקופת המלחמה ולאחר מכן שימשו את הצי היוגוסלבי בתקופת המלחמה הקרה. המקום היה שטח סגור ונפתח לציבור רק בשנים האחרונות. אפשר להתקרב למערה כזאת שנמצאת ליד כפר קטן הנקרא ע"ש המיפרצון החבוי :Dumbok . הגישה בהחלט אפשרית אם עושים זאת בזהירות. יש גם מקום לקשור בו את הסירות וללכת ברגל אל המערה. קיימת גם אפשרות להגיע בסירה מקומית לפתח ואפילו פנימה, או לשוט בסירה מ-Bozava , הנמצאת 1.5 מייל מהמערה. הדרך היא באותו מיפרץ סגור כך שאין בעיית גלים, גם כשמדובר בסירה קטנה.

ב-Bozava המעגן מחולק לשניים: מעגן פתוח בכניסה, שאין בו שירותי מים וחשמל והוא לא מוגן מרוחות, אבל עדיין נחמד, או, הנמל הישן שסגור לרוחות מכל הכיוונים - גם ע"י הגבעות שמסתיימות במים וגם ע"י שובר גלים בעל פתח צר מאד החוצה. בנמל הישן יש שירותי חשמל ומים. מקלחת תעשו בסירה.

גם מקום זה ממוקד סביב המיפרצון הקטן וגם כאן הייתי מוכן להעביר זמן רב יותר מחצי יום.

 

יום רביעי

ביום הרביעי היינו אמורים עפ"י התכנית המקורית, להפליג לאי Molat דרך Rat Veli שנמצא בקצהו הצפון-מערבי של האי. אני מוכן להצהיר כאן, שאם שני המקומות הקודמים נמצאים איפה שהוא בסוף העולם, אז כאן כבר לא ברור היכן אנחנו בכלל. זה לא רק קצה המדינה אלא גם גבול למערכות מזג אויר וים, וצורתו צורת גן עדן בלי התפוח.

הכניסה למיפרץ היא דרך פתח צר בצידו המיזרחי כך שהוא מוגן לחלוטין מגלי ים מכל כיוון. המרינה חדשה (3 שנים) והרציפים הם רציפים צפים מעץ, בניגוד לכל רציפי השבוע שהיו מבטון . כשנכנסנו ל- Rat Veli התחיל להתגנב לליבנו ספק בענין רצוננו להמשיך. אחרי טיול מכין של חוה ושלי, החליטו כולם שנשארים כאן, והלכו לטייל מעבר למיפרץ, מרחק של 40 דקות הליכה מהמרינה. ( הולכים לאורך המיפרץ הפנימי וחוצים את קו החוף המפריד (...פילה, את יודעת בדיוק על איזה מיפרץ אני מדבר...). Molat תחכה להזדמנות אחרת.

 

יום חמישי

ביום החמישי אנו בדרך ל-Zadar . אחרי מעבר בין כמה איים (שלא נתחיל לפרט את שמות כולם וחלקם קטנים מלקבל שם ) תפשנו קורס לכיוול Zadar . הכניסה היא דרך מפרץ שלא מיישר קו עם מזג האויר והים שבחוץ, ודרך נמל המעבורות. צריך מאד להיזהר מהמעבורות מפני שרק הסקט שלהם (הגשר להעמסה) יכול לקבור כמה יאכטות ביחד מבלי להרגיש. ביחוד מסוכן אם רוצים לתדלק בכניסה למרינה. יציאה או כניסה של מעבורת, או גישה שלה לרציף, יוצרים זרמים כאלה, שמי שמחכה לתידלוק צריך להפעיל גם את הטרוטל וגם את החרטומן, על-מנת שלא יתחיל לשוטט באזור ללא שליטה.

אגב: תחנת הדלק ב-Zadar משותפת לים וליבשה והשרות הוא שרות עצמי משני הכיוונים. אם אין בסירה מישהו בעל יכולת תימרון מדוייקת ועוד מישהו שיידע לעבור לרציף (לא דרך המים) אפשר לוותר על התידלוק שם ולתדלק בכניסה למרינה ב-Sukosan שם נתקלתי לראשונה ברציף מאד ארוך שנועד לסירות הממתינות לתידלוק. בהחלט ראוי להערכה .אנחנו תידלקנו ביום חמישי ב-Zadar בכדי לחסוך את ההמתנה הארוכה, ברציף ב-Sukosan .

ב-Zadar יש שתי מרינות פרטיות ועוד אחת ציבורית, ליד נמל המעבורות. המרינה צפופה והתעלות לא מתאימות לסירות באורך של יותר מ-40 רגל שאינן מצויידות בחרטומן. הייתרון הגדול שלה הוא מיקומה: קרובה לעיר העתיקה, שם נמצאים רוב מקומות הבילוי. (כדי להמחיש לבעלי הנסיון למה אני מתכוון כשאני אומר "תעלה צרה": ב-Zadar התעלה קצת יותר צרה מזו שבמרינה בקורצ'ולה, בחלקה הפנימי הרחוק מהכניסה).

 

יום שישי

ביום השישי היתה לנו הוכחה נוספת שצריך וחייבים לסמוך על ניסיונם של המקומיים בנוגע לים. בבוקר הוצאנו תחזית לאותו היום, כהרגלנו בכל יום, אולם לא כל-כך הבנו היכן ומתי הולך להשתנות כל דבר. ניגשנו למשרדי המרינה וביקשנו הבהרות. התכנית שלנו היתה להישאר עד הצהריים המאוחרים ואח"כ לצאת ל-Sukosan . המרחק קצר, ומקומנו שם מובטח. במשרד אמרו לנו שכדאי לצאת מייד מפני שתוך זמן קצר ,לא כל-כך ידוע בדיוק כמה זמן, תתחיל הבורה. לקחנו את הרגליים, כפי שנאמר, ובים של "שטיל" דהרנו ל-Sukosan . כשהגענו היה הרציף של חברת ההשכרה שלנו ריק. כמעט התחרטנו. אחרי כשעתיים - כבר לא. מזג האויר "חזר לעצמו" עם בורה של למעלה מ-20 קשר ו"ברבורים" במרינה. ושוב התחילה ההצגה הגדולה, אבל הפעם אנחנו היינו רק צופים.

וכך חלף לו עוד שבוע נהדר. ביקרנו במקומות שונים ממקומות בהם ביקרנו בעבר, ניתקלנו במזג-אויר "מגוון" יותר וכן פילה, הכרנו עוד חברת השכרה שמצדיקה את האמון שאת נותנת בה.

לסיכום : תודות לפילה ולצוות מ"תשוט", לצוות שהיה איתי: עוזי ואביבה, אילון, יואב, ואיך לא? לאישתי היקרה – חוה .
תודה לכולכם שהייתם שותפים להצלחת שבוע זה .


שלמה חייקין
ספטמבר 2009


נ.ב.
אנחנו הגענו ל-Sukosan דרך נמל התעופה של ספליט, שזאת הדרך הקצרה והמהירה להגיע לשם ( וזה לא משנה דרך איזו עיר באירופה ). השתמשנו, בהלוך ובחזור, בשירותי חברת נסיעות שיש לה סניף להסעות טיולים ב-Zadar. השירות שלהם ממש עמד בצפיות, מבחינת המחיר, האמינות ומקצועיות הנהגים, כך שאם מישהו ירצה - נישמח להעביר לו את פרטי החברה.

 

שמות מקומות, מיקומם הגיאוגרפי והיכן הם מופיעים ב-PILOT BOOK:

תאור מיקום Pilot Book
SALI - ישוב בחלקו הדרום-מזרחי של האי Dugi Otok (האי הארוך).
מי שיסתכל במפה יבין מה מקור השם. בימי השלטון ה"סוציאליסטי"
היה אי של גלות עם עבודת פרך לכל אלו שלא עשו טוב את שעורי-הבית הרעיוניים,
ויש שמספרים (מי שהיה שם באותה תקופה ) שהוא כולו חצוב .
43,56N 15,10E עמ' 266-265
BOZAVA - בחלקו הצפון מיזרחי של אותו אי . 44,08N 14,59E עמ' 270
DUMBOK - מערות מיסתור בנויות ששימשו את המקומיים בתקופת המלחמה
ולאחר-מכן היה המקום שטח סגור לטובת הצי היוגוסלבי .
44,07N 14,56E עמ' 270
UVALA CUNA + RAT VELI - מפרץ בחלקו הצפון מערבי של האי.
המעבר ביניהם הוא בתעלה צרה .
44,08N 14,51E עמ' 269-268
MOLAT - אי השוכן צפונית ל-Dugi Otok . אותנו יעניין מפרץ (UVALA ) הנמצא
בחלקו הדרום-מיזרחי של האי, בחופה המערבי של השלוחה המיזרחית . מסובך ? לא נורא .
44,12N 14,52E עמ' 280-277
ZADAR - עיר בחוף האדריאתי .יש בה עתיקות של העיר הרומית ואתרים נוספים מעניינים . 44,07N 15,13E עמ' 230-228
SUKOSAN - עיירת קייט 15 ק"מ דרומית לSADAR .
במרינה שלה נתחיל את המסע ונשתדל גם לסיים.
44,03N 15,18E עמ' 226
BIOGRAD - הריביירה של דלמטיה, 20 ק"מ דרומית ל-ZADAR    

לראש הדף