ENGLISH
הרצליה: 09-9579390

פלוטילה בגוצ'ק, טורקיה

מאת עמי בל

אוקטובר 2009



הקטמרן הזה של ישראלים, הוא אומר.
וואלה? איך אתה יודע, אני עונה.
תראה את הקישוטים של הסוכה מתחת לבימיני שלהם הוא משיב.

מפרץ אקינצ'ק בטורקיה 08:00 בבוקר, יונתן ואני אחרי 2 אוזו, רואים דברים מזווית אחרת

 

הקדמה

הנייד מכוון ל-03:00 עושה את עבודתו ומנסה להעיר אותי, אני אחרי שעתיים שינה על הספה הרחבה בסלון מול המרפסת הפתוחה מנסה להתעורר. למה בשביל להגיע לשבוע גן עדן בטורקיה, ובסך הכל שעה ורבע טיסה, צריך לקום באמצע הלילה? למה??. השעה 04:00 אני יורד למטה ומוצא את נהג המונית הכי עייף בעולם מחכה לי. הוא גם הכי מסריח בעולם ואחרי 24 שעות על ההגה הוא בטח גם הכי מסוכן. לא להאמין יש לי כבר דוקטורט על נהגי מוניות של לפנות בוקר. הם כולם אותו דבר. מגיע איכשהו מזועזע לשדה ומוצא את הקבוצה שמתקבצת לאט לאט. חיים,יונתן ואני מוצאים פינה לקפה של בוקר, וחיים מעביר לנו את הזמן בסיפורי ים.

 

יום שבת 3.10.09
הגעה והתארגנות

אחרי הנחיתה בדלמן מסתבר לנו ששדה התעופה הקטן והנחמד הזה פתוח רק בשבילנו. סוכות עכשיו והמטוס כולו ישראלים שכולם באו להפליג בטורקיה. אנחנו אוספים את המזוודות, מתחלקים לרביעיות ועולים על מוניות לכיוון CLUB MARINA גוצ'ק, שם יושב הבסיס של Sunsail. בגוצ'ק יש כמה מרינות. הוותיקה ביניהם היא Skopya marina שם עוד עגנתי עם האגפי שלנו בעבר (בהמשך גם אבין שאת האגפי עוד זוכרים בתורכיה), הגדולה היא PORT MARINA ויש עוד אחת או שתיים שבטח פספסתי. המקום התפתח באופן מדהים, הכביש החדש והמנהרה קיצרו את הדרך לשם ובתוך המרינה בנו שכונת ווילות ענקית ויוקרתית שבנויה על המים והמעבר בין הבתים נעשה בסירת מנוע כמו בוונציה - מדהים!. הטורקים בכלל שומרים על הניקיון, כמה וכמה פעמים במשך השבוע נתקלתי בשוטרים שפטרלו במרינות בחיפוש אחר יאכטות המזהמות את המים. הפלגה ללא Holding tank אסורה והקנסות כבדים!! נהג המונית שלקח אותנו מהשדה (שוב פעם נהג מונית) נוסע עם רנו קנגו במהירות על-קולית וכאשר חיים שיושב לידו צועק לו שעברנו את הפתח למרינה, הוא פשוט מרים בלם יד ומבצע צלחת על המקום ונכנס בטיסה למרינה. 4 נוסעים יורדים מזועזעים (שוב פעם) מהמונית ונפרדים מ35 יורו לנסיעה של 20 דקות משדה התעופה

לאט לאט מגיעות עוד ועוד מוניות עם חברי הפלוטילה סך הכל כ-50 איש שיורדים משקשקים מהמוניות. אנחנו מקבצים את כולם לשיחת פתיחה קצרה, את היאכטות נקבל רק בשעה שש בערב, יש זמן לקניות ולהסתובב. משאירים את התיקים בשמירת החפצים של Sunsailונוסעים לעיר.

אל העיר גוצ'ק אפשר להגיע ב-2 דרכים: לקחת מונית (לא כדאי) או לקחת את המעבורת הקטנה של CLUB MARINA (כדאי!) שמגיעה כל שעה עגולה (או אולי כל חצי שעה, או מתי שמתחשק לסקיפר) ומפליגה לגוצ'ק (5 דק הפלגה).

בכלל CLUB MARINA היא מרינה מדהימה, יוקרתית מאוד שמשדרת אווירה של כפר נופש. שבילים קטנים בין עצים, שירותים ומקלחות ברמה, הכל נקי הכל מסודר. מסעדה בר על המים, מומלץ מאוד!

בנתיים הקבוצה יוצאת אל העיר עם המעבורת שצצה באופן מפתיע, ואז אני מבין שהבעיה העיקרית עם המעבורת היא שהרציף שלה נמצא בדיוק ליד הבר ששוכן על המים. כך קורה שאת ההמתנה, חיים יונתן ואני מבלים בשתייה קלה ולא מחייבת של בירה קרה (בירה מבחינתי זה לא אלכוהול!!) וכאשר המעבורת מגיעה והקבוצה יוצאת לעיר נהיה לנו גם שקט. שלוש שעות אחרי, כמה סיפורים של חיים, וכ-5 בירות לכל אחד, אנחנו מחליטים שהגיע הזמן לאוכל.חיים שלנו, שבילה יותר בגוצ'ק מאשר בארץ ממליץ על מסעדה בגוצ'ק שנקראת Hospital Kebab , אנחנו מתנדנדים למעבורת ו-5 דקות אחרי כן מוצאים את עצמנו בעיר.

העיר התפתחה מאז שהייתי בה לאחרונה ואת חיים מכירים. אנחנו נכנסים למסעדה (אוכל טוב מאוד, מומלץ!) והמלצר הקטן שמחייך לחיים אומר לנו בעברית קלוקלת "מועדון שיא גל יותר טוב ממועדון.." אנחנו מחייכים והשולחן מתחיל להתמלא באוכל.

חזרה אחרי הצהריים, חלוקה ליאכטות, תדריך למחר, אני מוצא את עצמי בערב עם כולם שוב בבר הקטן ההוא לכוסית אחרונה לפני השינה (או 2 כוסיות) ולמיטה.

 

יום א' 4.10.09 :
Tarzana - Jemiler

בבוקר אני מתעורר בסלון של יאכטה מסוג CYCLADES 43 , בשם"sultan" לאחר שביקשתי מהחבר'ה מיטה רק ללילה אחד. הם לא מבינים את חוקי הים בפלוטילה. אחרי לילה, אני נהפך לדייר מוגן. הקבוצה החביבה והצעירה על היאכטה הזאת מונה את הזוג התל אביבי הצעיר מיכאל המדען וגלי היפה, צבי הנוחר שישן עם רון הסקרן (בהתחלה ישנו ראש לרגל, ובמשך השבוע נרדמו כפיות ), אלי שישן בחרטום וקם כל בוקר ב-06:00 עם התירוץ "הכנתי לך קפה", ורן שישן בארון והיה הקשר שלנו עם ההוא מלמעלה.

היעד הראשון הבוקר הוא הפלגה קצרה של כ- 4 מייל למפרצון חביב בשם Tarzana שנמצא דרומית לגוצ'ק. מפרץ קטן ומוגן עם מזח קטן ששייך למסעדה. אנחנו נקשרים עם עוגן ואני מכין את השקשוקה המסורתית (זאת ששורפת פעמיים). אחרי שכולם עלו מטבילת המים הראשונה, כולם מתלהבים מהמקום ומגן העדן הקטן הזה. בהמשך הם יבינו שזה כלום לעומת מה שיתגלה לעיננו במשך השבוע.

מרימים עוגן לאחר כמה שעות וממשיכים לעגינת הלילה במפרץ Gemiler שהוא אחד המקומות היותר יפים בגוצ'ק.מדובר בעגינת לילה על עוגן, עם חבל שקשור אחורה לאי. יש עומק, אז צריך לזרוק הרבה עוגן ונקשרים קרוב מאוד לאי. אני קופץ למים וקושר את הסירה שלנו, ועוד לא מבין שאהיה במים ב- 4 השעות הקרובות. לאט לאט כולם מגיעים ונקשרים אחד צמוד לשני כשאני מנהל את מבצע ההיקשרות מהמים, סירה אחר סירה אחת ליד השנייה. הזמן עובר, האי שמאחורינו מעניין, מלא עתיקות וחלק מהקבוצה יוצאים לסיור עליו. חסרות עוד 2 יאכטות שמאחרות. כאשר הן מגיעות ואני רוצה לקשור אותן בקצה, מתחילה סימפוניה של צעקות מיאכטה של גרמנים שמנים שלא מעוניינים בשכנים. אני מסתכל על הגרמנים הצועקים וחושב לעצמי "מעניין מה אבא שלהם עשה בצבא? אל הסימפוניה הזאת מצטרפים כמה חבר'ה מגולט טורקי שעוגן בסמוך, שטוענים שסערה מתקרבת וצריך לרווח בין היאכטות.

אני מסתכל על הגרמנים האדומים הסמוקים ועל הטורקים שמלבים את האש וחושב לעצמי..האם העם היהודי לא סבל מספיק. שולח את 2 היאכטות לעגינה יותר מרוחקת ועולה מהמים לאחר 4 שעות. ארוחת ערב ולילה טוב, צונח בסלון לשינה..אבל לא השינה הכי טובה. השילוב של עגינה על עוגן + הבטחות על סערה משאיר אותי חצי ער חצי ישן. לפנות בוקר אני עולה למעלה לבדיקה ורואה את אחד המראות היפים ביותר. בשמיים ירח עגול מלא שמאיר את הכל באור יום אפרפר וגורם למים להיות שקופים לגמרי גם בעומק, וזה מדהים!!

 

יום ב' 5.10.09 :
Oludeniz - Fethiye
8 יאכטות עוגנות במקום של אחת

יום זה מוצא אותי עם משפחת שפירא, משפחה חביבה מאוד, פעם ראשונה בהפלגה בחו"ל, על סיפון ה-Sun Odyssey 39 העונה (אם קוראים לה.) לשם "swallo"  . זה תמיד מרתק אותי לראות את המשפחות הללו שמגיעות לפלוטילה בלי לדעת לאן נפלו. האמא תמיד במצב מתקדם של היסטריה (לא במקרה הזה כמובן) ,3, 2 ילדים בוגרים שההורים הצליחו איך שהוא לשכנע אותם לחופשה ביחד, ואבא סקיפר חדש, שלא כ"כ בטוח בעצמו. בסוף אתה פוגש אותם, מאושרים מחייכים, מבינים..חופשה משפחתית אמיתית.

אם תכניסו בויקיפדיה את השם Oludeniz ,תראו שזה אחד מחמשת החופים היפים בעולם. מדובר בשמורת טבע, רצועת חוף לבנה ארוכה סטייל החופים בברזיל, רצועה די צרה שמחביאה מאחוריה אגם קטן עם חוף נוסף, מיותר לציין שהכניסה עם יאכטות אסורה, החוף כמובן בתשלום (3לירות לאדם) שווה,שווה.

אנחנו מגיעים אפילו בלי לנווט, ממש קל. ביציאה מ-Gemiler , ימינה ובפניה הראשונה ממול שמאלה. את היאכטות עוגנים במפרצון קרוב ויורדים עם דינגי או בשחייה. (ירדתי בשחייה וכשעליתי לחוף, פתאום צץ טורקי עם תעודה ופנקס קבלות שהסווה עצמו בתור מתרחץ ודרש 3 לירות.), בינתיים אני ממתין ביאכטה לשאר היאכטות שמגיעות וממש ממש אין לי חשק שוב לקפוץ למים ולקשור 8 יאכטות.

אל היאכטה מגיע מוכר ארטיקים ופיתות ובעצם הכל. מעיין גזלן נייד שנמצא על סירת מנוע קטנה צבעונית ומרעישה ואני מחליט לרתום אותו למשימה. דבר ראשון קונים ארטיקים לכל היאכטה (מאגנום, תודה רוני היה טעים), אח"כ אני מודיע לבחור שהוא עובד אצלי וכל יאכטה שמגיעה עם דגל של שיא-גל (היאכטות כולן עם דגלים גדולים בשביל שאוכל לזהות אותן) הוא עוזר לקשור ואני דואג שכולם קונים ממנו. הבחור מבין וניגש לעבוד. בשבילי זה זמן מעולה להשתרע על החרטום, בירה קפואה, מכשיר קשר נייד ולתת לעובד הזר שלי לעבוד.

היום עובר לי בעצלתיים, ואז יוצאים לכיוון Fethiye . בכניסה ל- Fethiye הרוח חזקה מהצד ואני לצערי לא מזהה את המקום. מה שאני מחפש בעצם זה את המרינה של המלון. בזמנו עגנתי בה ואני זוכר אותה מאוד מאוד לטובה. בפעם האחרונה שהייתי באזור התחילו לבנות את המרינה הגדולה העירונית (מרינה טובה. שירותים מקלחות ברמה וגם ביקורת גבולות, נקודת כניסה ויציאה מטורקיה),קצת הסברים ואני מוצא את המקום שלא השתנה ומתקרב. מבין מה קורה ונכנס לנוהל קרב. מה שקורה בעצם זה שאני מסמן לבחור על הרציף את המספר 8 (8יאכטות) והוא מצידו מסמן לי את המספר 2 ,(2 יאכטות).אוקיי, בשלב הזה בקרב אני מבצע נסיגה טקטית לאחור ומודיע לבחור שבסדר נכניס רק 2 יאכטות . השאר יפליגו לעירונית (בטח. זה כמו לנסות לקחת מהיד שלי כוסית טקילה בצהרי היום.).

משפחת שפירא מוצאת יחד איתי מיקום מעולה ועוד שלפני שנקשרו חבלים, אני מזנק לרציף לקבל יאכטה נוספת שלנו. על הדרך ובמיטב המסורת מנופף עם הידיים ליאכטה זרה (גויים כולם) שמחפשת חניה - אין מקום. אין מקום . no place, the marina is full . ורץ לקבל את יאכטה של צביקה. 2 בפנים ,6 בחוץ.

התורכים עושים קולות של הולכים ואני עושה פניה אל הרגש ומראה להם את יאכטה שושנה, אישה מדהימה שמפליגה עם 3 ילדיה והם הצוות שלה. אה גם אריה שם. התורכים מצאו עוד מקום. 3 בפנים, 5 בחוץ.

לשלישיה הבאה אני מוצא מקום שאפילו התורכים לא חלמו שיחנו בו יאכטות, אבל בשביל זה אני מגייס 3 בירות קפואות, עומד בפינה עם התורכים, נשען בניחותא רגל על הקיר כאילו אדיש, כשהתורכים בגבם לים, לוגם איתם בירה (בירה זה לא אלכוהול!) ומספר להם על הבחורות הישראליות המדהימות שאני עומד להכיר להם.

בנתיים אני מנפנף ביד לעוד 3 יאכטות שלנו. תיכנסו תיכנסו מצד שמאל יש רציף ריק. התורכים קולטים אותי ומתים מצחוק. מסבירים לי שהרציף משמש לסירות מנוע. מטר וחצי עומק. אין בעיה אני עונה להם, עגינת חרטום. מכוון את היאכטות עם חרטום לרציף, ועוד 3 קשורות בפנים, 2 בחוץ.

חיים מגיע, קופץ למים מהיאכטה עם חבל קשירה וכמעט שובר את הראש. כשהוא עולה מהמים ליד היאכטות, הוא פשוט עומד במים הרדודים ומקלל את כל העולם. רון הסקרן מגיע ומתנדב לעזור עם הדינגי ולקחת את חבל הקשירה ועושה בושות בתמרונים וסיבובים מול כל התיירים שנופשים במלון ונהנים מההצגה הכי טובה בעיר.

התורכים בהלם מהקרקס ! ומודיעים לי שזהו, אין מקום!. מה לעשות עכשיו ?? יש לי עוד 2 חיילים בשטח. את היאכטה הבאה, זאת של פאולו (הברזילאים שעליהם צריך לכתוב ספר), אני קושר במקום היאכטה של בנו..(ככה קוראים לה -banu) מנהלת המרינה הסקסית,שמתנדבת להוציא את היאכטה הפרטית שלה (44 פיט חבל"ז) ולהעביר אותה למרינה העירונית! , וזה לאחר שהבטחתי לה "יהיה בסדר אחותי כולם אוכלים אצלך היום במסעדה של המלון."  מה אכפת לי להבטיח? 7בפנים 1 בחוץ.

את היאכטה האחרונה אני מכניס למרינה בתירוץ המעולה "מה, הכנסתם 7, לא תמצאו מקום לעוד אחד??.נו באמת ". וואלה, מצאו מקום!. כולם בפנים והתורכים תשושים ממני ובהלם מוחלט!

זהו, הכל נרגע, כולם בפנים ואני אחרי מבצע התרוצצות מסובך שלקח כמה שעות לא מאמין למה שקורה עכשיו.אני לא מאמין, אבל זה אמיתי, מכל פינות המרינה הקטנה עולות מחיאות כפיים ותשואות עבורי. אבל מה שאני צריך עכשיו זה איזה דרינק קטן. איפה מוצאים את הסקסית הקטנה בנו?. לא צריך לחפש הרבה היא מוצאת אותי טיק טק, ומשדרת עסקים .Let's talk Business , הדיל שאני מסכם איתה הוא פשוט ונחמד, אנחנו לא משלמים דמי עגינה, חשמל או מים, אבל כל הקבוצה (50 איש) אוכלת ארוחת ערב במלון במחיר מיוחד ויכולה להשתמש בשירותים, במקלחות ובבריכה של המלון! מעולה! לילה טוב.

 

יום ג' 6.10.09 :
Fethiye - Kapi Kreek
עושים שוק ואחרי זה שכונה

יום שלישי מוקדש לסתלבט כללי. אני יוצא עם חלק מהקבוצה לסיבוב בעיר..קצת שוק, קניות, וגלחה אצל הספר המקומי שמשתמש בתעלולי אש לשרוף שערות באף ובאוזניים. צביקה האווי מנודב לגלחה על כסא של ספר טורקי עב כרס עם תער בידו ומחשבות על בן דודו הפלסטיני..ונשאר בחיים. אני מתייאש די מהר, חוזר למלון ולכמה בירות קרות על שפת הבריכה עם יונתן. אחה"צ יוצאים להפלגה קצרה ל-Kapi Kreek . אני עם האווי והקבוצה שאצלם אני כבר דייר מוגן בסלון, קבוצה טובה, אותו חתך גילאים בערך. בלג הקצר הזה הפלגנו בקדמיות יפות עם מוזיקה מעולה ברקע, לד זפלין, דלתות, ג'ימי הנדריקס, אלכוהול וקצת מאזטים שעשו טוב..את Kapi Kreek אני זוכר עוד מהתקופה שהפלגתי עם האגפי בתורכיה וגם התורכים זוכרים את האגפי.

המפרץ עצמו יפה מאוד. מוגן מרוחות עם הר קטן וצמוד, שכולם משום מה חייבים לטפס עליו, רציף רעוע וחבורה של טורקים שמנים תאבי בצע וכסף שהתנחלו במקום יפה, פתחו מסעדה קטנה ועם קצת יחסי ציבור מפוצצים את המקום ביאכטות מכל העולם והרבה, שכונה!!המקום בערב מלא והשיטה דומה לערב קודם, ארוחת ערב תמורת עגינה, רק שפה אין חשמל ומים. לילה טוב.

יום ד' 7.10.09 :
Kepi Kreek - Ekinchik
עצירה בסלע Baba ופגישה עם שוודיות 

יום זה מתאפיין בהפלגה ארוכה של כ-25 מייל למפרץ מדהים שנקרא Ekincik שמשמש נקודת קפיצה עם סירות מנוע של מקומיים לנהר הDalyan- . אני שוב על ה"sultan"- עם האווי והקבוצה (די התרגלנו להפליג ביחד). אנחנו יוצאים לדרכנו תוך הבטחה שלי לאכול שקשוקה בעצירה במקום מדהים בדרך (אין לי מושג למה הבטחתי את זה.)

היאכטה בהטיות, הצוות נאבק במפרשים, מצמצם (רק בבוקר לימדתי אותם.יפה !) ואני למטה מכין שקשוקה בזווית של 45 מעלות נאבק בהטיות, ומוריד את כמות הסמירנוף (נגד הטיות) שבפריזר. בנתיים גלי היפה (החברה של המדען) מצביעה באצבע (מזל של מתחילים..): " מה זה הסלע הזה ?" סלע.Baba הוא סלע ענקי צמוד ליבשה, עם לשון מים שמאפשרת מעבר כניסה ויציאה.נראה מוגן, שם תהיה שקשוקה. כולם רעבים וממתינים לעגינה מאחורי הסלע . כאשר אנחנו נכנסים בין הסלע ליבשה לכיוון המפרצון הקטן, נגלה לעינינו על החוף, מועדון נופש קטן ועל החוף וסביבו תרבות של ספורט ימי מפותחת מאוד. מפותחת במובן השוודי. עשרות מפרשיות הולכות וחוזרות צפונה, דרומה, מזרחה ומערבה ועליהם עשרות שוודיות חטובות בלבוש מינימאלי.

הצוות בהלם, והדגלים מונפים אל על.איכשהו אני מצליח לנצח על מבצע הורדת העוגן (של היאכטה) וגם היאכטה נעמדת.אני מעלה את השקשוקה וכל האינסטרומנטים לארוחת בוקר בעזרתה של גלי היפה ורק כך מצליח להסיט את תשומת ליבם של הגברברים לשולחן האוכל. ואז קורה הדבר!! תוך כדאי אכילה נשמעת קריאה להצלה מאחת השוודיות חשופות החזה שנמצאת על גלשן הרוח ונסחפת די קרוב אלינו, היא מנסה נואשות לחתור עם ידיה, עם שדיה, עם רגליה, אבל הזרם סוחף אותה במקביל אלינו ולכיוון הים הפתוח.

שוודית נוספת שמגיעה לעזרה מתעייפת אף היא ושתיהן עומדות כרגע על גלשני הרוח הקטנטנים ומנפנפות במרץ לעזרה.אצלנו על היאכטה עסקים כרגיל, אנחנו מאוד נהנים מהתעמלות הבוקר של השוודיות שכנראה מאוד מקובלת בשוודיה. הקבוצה כולה יושבת עם הכרס הישראלית בחוץ, מנגבת שקשוקה ביד עם לחם, שותה בירה ותוקעת גרפסים (התעמלות הבוקר שכנראה מאוד מקובלת בארץ) תוך כדאי התבוננות בשוודיות המתעמלות בערום חלקי על הגלשנים ההפוכים.

בנתיים מתעוררים הרחמים אצל המדען והוא מעלה הצעה שאולי כדאי להוריד דינגי, להציל את השוודיות ולזכות בחסדיהן (ראיתי את הבעיטה מתחת לשולחן גלי, ראיתי, אז מה אם הוא מדען? אין לא חלומות? ).  רון הסקרן (זה שכיכב עם הדינגי אתמול) מצטרף בהתלהבות יתרה (וחרמנות קלילה) למשלחת ההצלה שמתהווה ואני עוקב בדאגה תוך זה שאני שואל את עצמי מה יקרה?המנוע של הדינגי ייפול למים? או שגם הם יסחפו עם הזרם? לא זה ולא זה. עד שמשלחת החילוץ המהוללת שכוללת את מדען הטילים והחרמן הסקרן הקטן יצאה מקרטעת לדרכה, הגיעה ספידבוט נוצצת טורקית שאימצה לחיקה 2 שוודיות עירומות חלקית, תשושות, ובעיקר אסירות תודה. שני טורקים קיבלו זמן איכות באותו ערב, ואני אני מתחיל להתעייף קלות מכל זה ורוצה קצת הביתה. רוצה גם זמן איכות.

הפלגה קצרה ומעבר לסיבוב מתגלה Ekincik ומסעדת My marina היוקרתית הנמצאת במעלה הגבעה (אליה אפשר גם לעלות במעלית קטנה).המקום יקר מאוד, הטורקים מנצלים את העובדה שנהר הDalyan- מאוד מבוקש לתיור ואת זה שאין איפה לעגון באזור וגובים סכומים אסטרונומיים עבור ארוחת ערב (אותו דיל - תמורת עגינה).

אני מנצל את העובדה שיונתן הגיע לפני והכל מסודר על הרציף, ומודיע לצוות שעד שלא מחסלים בקבוק יין לא עוגנים!! הצוות ממושמע(חלקו אגב מתוסכל בגלל המבצע לשחרור שוודיה שלא הצליח) והיין מחוסל. על הרציף' יונתן ואני מוצאים את הקלגס הטורקי המקומי ומוציאים ממנו מחיר של 50 יורו ללילה ליאכטה (ולא אוכלים במסעדה היוקרתית!)../ננצל את הערב לארוחת פלוטילה../כל יאכטה מכינה מנה, ואוכלים ביחד. לילה טוב!

 

יום ה' 8.10.09:
נהר Dalyan
סרטנים, צבים, חזרה לכיוון גוצ'ק

את הבוקר אני פותח אחרי שינה מעולה וישר מהמיטה דרך החרטום בקפיצה למים הקפואים והצלולים. זאת הצורה הכי טובה לפתוח את הבוקר. שני מאכרים מקומיים שאיתם סיכמנו כבר אתמול על מחיר, באים לאסוף את הקבוצה עם שתי סירות מנוע גדולות לסיור לנהר ה-Dalyan . סיור של כמה שעות בשמורת טבע בדלתא שנשפכת לים. עשירה בצבי ים, סרטנים כחולים והפלגה בין קני סוף גבוהים,עליה במעלה הנהר המפותל, צפייה בקברים עתיקים, הגעה לעיר שהתפתחה בצורה מדהימה, קצת אמבטיות בוץ וגופרית. ואז חיים מודיע שהוא חייב, אבל חייב, בשר ורצוי שזאת לא תהייה תרנגולת עייפה שתטייל לו בתוך הלאפה. הוא רוצה בקר נמוך, עב מידות ועמוס בשומן.השעה 10:30 בבוקר והחבורה בעקבות חיים שמוביל, תוקפת את מעוזי השווארמה שרק נפתחים. ברגע שחיים יונתן ואני נעמדים מול המנגליסט המנומנם, מתאספת כל הקבוצה והתורכי ההמום מפרק לנו בקר נמוך ובירות קפואות על הבוקר.

חזרה במורד הנהר כשעה, ואל היאכטות שממתינות, וחזרה לגוצ'ק. אני מפליג הפעם עם הקבוצה של מאיר הצוללן, הילה, דוד, שף שמעון, צבי, ומיכאל המופלא, על סיפון ה"litita" יאכטה מסוג Oceanis 423. קבוצה רב גונית ססגונית, קבוצה של 6 סקיפרים ו-100 דעות!מעניין,כל אחד מושך לכיוונו. כולם יודעים ואני שותק, איזה כיף!. שמעון דואג להאכיל ובעיקר להשקות אותי בקמפרי ומאזטים כל הדרך, ומיכאל מפליא בסיפורי ים, חציית אוקיינוס ומפרשים גבוהים. בדרך פגשנו צוללת טורקית וקיבלנו הסבר מקיף עליה ממאיר וגם קבוצת דולפינים ששיחקה איתנו כמה דקות.

יום נחמד ובדרך למפרץ שחיים ממליץ עליו (וגם אני בחום רב! ) מפרצון בשם - Yassıca Adalari שנמצא ממש מול הכניסה לגוצ'ק. אחרי שבוע ולקראת הסוף, הקבוצה די מאורגנת על העגינות עם עוגן וחבל לאחור ליבשה (אני חש שהצלחתי איתם) לא יודע למה, אולי בתת מודע, ואולי כמו שאמר פעם ידידי הוותיק נדב פ."תיזהרו מתסמונת סיום מסלול" אבל אני פולט לפני כולם ביאכטה "עוד לא עלו על שירטון בפלוטילה הזאת."

טעות! טעות חמורה!! (ונפטון שומע אותי!) . המצב הוא כזה: ארבע יאכטות קשורות עם חרטום במפרצון קטן מדהים שמולו רצועת חוף חולית לבנה ואחריה הים הפתוח ושקיעה מדהימה.יאכטה של הברזילאים (פאולו) מלווה באדי רום מתמרנת לפני סיבוב ומול כולם ועוד שתי יאכטות בחוץ (יונתן ושפירא), ואז הכל קורה מול עיניי בהילוך איטי. אני מתכופף לפתוח בירה קפואה שתיפתח סימפוניה לאלכוהול של כמעט סיום מסע, ובהרגשה רעה מסתובב להסתכל על הברזילאים שמתמרנים עם ה-44 fit שלהם על קו החוף מולנו. אני רוצה לפתוח פה ולצעוק משהו, אבל יונתן קורא לי בקשר "שפירא עלה על שרטון, הוא תקוע מחוץ למיפרץ!".מתחיל להחשיך אני מסתכל שוב על הברזילאים המתמרנים, חושב על שפירא, מריח את ריח הרום שבא עם הרוח מכיוונם, רוצה לצעוק להם שוב אבל לפני שאני מספיק וכמו בסרט, היאכטה המתמרנת נבלמת במכה אחת, כולם עפים אחד על בקבוקו של השני ומתחיל שטף קללות בפורטוגזית שאפילו אני מסמיק (סתם לא הסמקתי).

.שתיים על שירטון, אני עייף, את הבירה עוד לא פתחתי, מזל שיש חיים שקורץ לי וחיי מהרגעים האלו (נשבע לכם שהשועל הזקן הביא אותנו למפרץ בכוונה) יאללה זמן חיים one man show, טוב שיש בירות קרות..

בכל המפרצון הקטן עוגנות כ-10 יאכטות וכמה גולטים, כולם יושבים על חרטומי היאכטות, בירה, פיצוחים, יין , בין היאכטות עובר גזלן ימי, פופקורן, ארטיק, קרטיב, שוקולד, בננה וכולם מסתכלים על ההצגה הכי טובה בעיר: "השועל הזקן נגד השרטון החולי". חיים מוריד במומחיות רבת שנים מעלן מראש תורן של הברזילאים ההמומים, מחבר אותו ליאכטה יונתן שנכנסה למפרץ (בנתיים יונתן מודיע לי ששפירא ירד מהשרטון בכוחות עצמו.אלוף!) ונותן ליונתן למשוך ולהכניס את יאכטה פאולו להטיה . מחזה יפה מאוד אל מול השקיעה. ברגע שפאולו בזווית (ממש קדמית) והקיל נשלף מהחול הרך, הוא משלב קדימה ועף החוצה מהריף, מחיאות כפיים מכל המפרצון אבל זהו, אין הדרן!

עעשרים דקות אחרי זה, כולם עגונים. ואצל הברזילאים שעוגנים לצערי לידי (אוהבים אותך פאולו) שמחה וששון, משקאות על חשבון הבית, גיטרות, מוזיקה לתוך הלילה, אי אפשר לישון. אני חושב על איזה יום ארוך וקשה במשרד ונופל למיטה!

 

יום ו' 9.10.09 :
גוצ'ק - Yassıca Adalari

הבוקר מתחיל בהנגאובר נפלא, קפיצה למים מדהימים, ותחרות חתירה בדינגי, תחרות מסורתית שיונתן ואני מארגנים. אח"כ איש איש לדרכו, כל אחד עצמאי ניפגש בערב בגוצ'ק. אני על היאכטה של צביקה האווי באווירה של סטלבט סיום יום, מתדלקים, עוד מפרצון וזהו חזרה לעגינה סופית ב-Club Marina וכמובן ניגש לבר הקטן לבדוק מה התחדש../כלום! וטוב שכך.הטורקי שמח לראות אותי. מעניין למה? ואני תופס כסא קטן מול המים עם בירה סופר קפואה ומודיע לעצמי שהכסא הזה הוא עוד אחד מהמקומות שאני מוכן לחיות ולמות בהם.חיים מנענע אותי אחרי כמה שעות וכמה בירות ריקות ואומר לי "בוא, הולכים ל""Hospital Kebab. מי אני שאני אגיד, שאעצור את חיים לפני מנת הבקר הנמוך שלו?

 

שבת - סיום

אשר פישר היקר, בת זוגתו החמודה, לא שכחתי אתכם, חזי מנע ואשתו, אבי, אילן, גרשי הסקיפר ושתי בנותיו שלא הפסיקו לשלוח לי וודקה רד בול, אלי ובנו, הילד המופלא שכמעט גרם לאסון כשהלך לבדוק אם יש דלק במיכל של הדינגי עם מצית.אבל מתמרן עם הדינגי כמו טייס, חיים, מיכאל ומקווה שלא שכחתי אף אחד (מצטער אם כן, זה לא האלכוהול זה הגיל) נהניתי להכיר ולהפליג עם כולכם.

 

עמי בל, סקיפר ואוהב את החיים.
הכותב הינו מדריך בשיא-גל, הכתוב למעלה משמש כהמלצה בלבד, ולא בדיוק נאמן למציאות :)

 


לראש הדף