ENGLISH
הרצליה: 09-9579390

יומן מסע בגרנדינס (Grenadines)

מאת פילה יוציס

פברואר 2011



השאלה הגדולה היתה לאן מפליגים השנה?

מאחר וארן, המנכ"ל שלנו, מעדיף שאפליג בעונה ה"לא בוערת" (שלא ברור לי מה היא ?...), חיפשתי אזור חדש להפליג בו בעונה זו, ולבדוק אותו עבורכם...

"מסכנה, עבודה קשה", אני שומעת אתכם ממלמלים...

שמעתי מכמה מלקוחותי שהפליגו בגרנדינס שבחים, שמעתי מכמה סוכנים של סנסייל שהיו באזור רק דברים טובים, אז הפור נפל והחלטתי - הגרנדינס (Grenadines).

 

איפה הם הגרנדינס? אחרי חיפוש, מצאתי אותם, דרומית למרטיניק וסנט לוסיה, כ- 100 מייל צפונית לוונצואלה...

איך מגיעים? אפשר לטוס בכמה דרכים: בגדול - דרך ארצות הברית, או דרך אירופה.
החלטתי לנסות את מזלי דרך אירופה, ובחרתי בלונדון (ניתן לטוס גם דרך גרמניה עם חברת מונארך או קונדור).

מלונדון, יש כמה חברות צ'רטרים במחירים מאד זולים. מאחר והמחיר היה כמעט זהה לכולם (הייתי תלויה בתאריכים מוגדרים של יאכטה), בחרנו בבריטיש. טיסה ביום שישי להית'רו, ואח"כ נסיעה לשדה התעופה גטוויק (חייבים להחליף שדה). הנסיעה איננה ממומנת על ידי בריטיש ועולה 20 פאונד לכל כיוון (קשישים מעל גיל 60 ואני ביניהם, משלמים רק 10 פאונד). מה שכן, קיבלנו מלון מבריטיש כולל ארוחת בוקר בשדה.
התארגנות, ולמחרת טיסה של 8 שעות לברבדוס, עצירת ביניים, ומשם עוד 20 דקות לגרנדה האי.

כסף: המטבע המקומי הוא ec כלומר דולר קריבי, ההמרה די קבועה 2.6 ec לדולר.

בברבדוס ההמרה היא 2 ec לדולר אמריקאי.

מאד מומלץ להחליף לכסף מקומי, אפילו בשדה, למרות שהרבה מקומות מקבלים דולר אמריקאי, אבל בהפלגה צריך כסף מקומי (בשדה התעופה מחליפים גם חזרה לכסף אמריקאי, כולל מטבעות).

זהות: גרנדה היא מדינה עצמאית הכוללת שלושה איים: גרנדה, פטיט מרטיניק, וקריאקו. סנט וינסנט היא מדינה עצמאית הכוללת את כל האיים האחרים. יש לבצע יציאה מגרנדה וכניסה לסנט וינסנט ולהיפך. ביומן המסע שבהמשך רשמתי היכן עושים זאת.

הרוח: ברוב המקרים צפונית מזרחית, לפעמים משתנה הרכיב ליותר מזרחי.

שלושה מסלולי הפלגה :

1. מסלול קל למשפחות וילדים: זה המסלול הדרומי של גרנדה, מלא מפרצים ומרינות, מסעדות וים טורקיז, חול לבן, עצי דקל, ים פלטה ורוח טובה. המסלול אינו ארוך במיוחד. בכל יום הפלגה של שעתיים ומגיעים למפרץ קסום אחר. לא הפלגתי במסלול זה, אבל נסעתי עם רכב ונהג והתרשמתי מהאזור.

2. מסלול one way: מסנט וינסנט לגרנדה. זה המסלול המומלץ מבחינת הים ומבחינת הרוח. זה המסלול הקל והיפה ביותר. ניתן לעשות אותו בשבוע, ממליצים על עשרה ימים...

3. מסלול מעגלי: סנט וינסנט-סנט וינסנט או גרנדה- גרנדה. המסלולים מעולים, חוץ מהעובדה שבחלק מהזמן, מפליגים מול הים ומול הרוח, או בהלוך או בחזור. ולהפליג מול הים יכול להיות מאד מאד קשה. 25 קשר רוח, זרם וגלים.

טלפון: כל המכשירים והחברות קולטים קליטה מצויינת. סנסייל נתנו לנו טלפון עם סים מקומי לשיחות באזור.

בין האיים יש מעבורות, או אפשר לטוס בטיסות פנימיות במטוסי דאש 8 של liat - החברה המקומית. נחמד מאד לטוס איתם, ולא מפחיד, אבל קשה לסמוך על לוח הזמנים. למשל: בטיסת הבוקר שלנו מסנט וינסנט לברבדוס (כדי לתפוס טיסת המשך ללונדון) איש המכס של סנט וינסנט לא הגיע, אז אי אפשר לטוס, עיכוב של שעה..... לא נורא, זה הזמן הקריבי. הטייס הלך לחפש פיתרון... וחזר.... ולדעתי טסנו לברבדוס ללא אישור מהמכס. מה אכפת לי?

 

12.2.11 יום שבת

טיסה ארוכה מלונדון לגרנדה, נוחתים בערך בשעה 18:30 . תהליך בדיקת דרכונים, אנשים נעימים וחייכניים. אנחנו, עדיין עם המעילים מלונדון הקרה ומטיסה שבה הקפיאו אותנו, מתחילים להתקלף, ולחייך. הגענו.

יוצאים למונית שלוקחת אותנו למלון. המלון הוזמן מהארץ. מונית עולה 40ec (בערך 15 דולר אמריקאים). המלון נמצא מחוץ לעיר הבירה, אבל ליד מרכז מסחרי עם סופר מצויין, אליו עוד נחזור לקניות עבור היאכטה.

המלון SIESTA בנוי על גבעה, ובו חדרים נעימים. יש מיזוג, שזה חשוב... ומרפסת מדהימה לים. המחיר 114 דולר אמריקאי לחדר ליחיד או לזוג, לא כולל ארוחת בוקר. אבל יש ערכת קפה שאפשר לקבל לחדר אם מבקשים.

הולכים לאכול במסעדה מקומית, מומלצת - Le Shatoue - מסעדה קטנה, באמת מקומית ולא לתיירים, מחכים לאוכל המון זמן, לזה חייבים להתרגל, ואז מגיעה מנה נפלאה של דג היום עשויה בנוסח קריבי, עם רוטב חריף נפלא, שצנצנת ממנו עשתה לנו את ההפלגה.

חוזרים למלון לשנת לילה, מנסים לזכור שהנסיעה היא כמו באנגליה, בצד שמאל, אבל בגלל העייפות לא תמיד זוכרים...
שינה "מוזרה" עקב ג'ט לג, גורמת לנו להיות ערים מוקדם בבוקר. מחכים לארוחת בוקר (בתשלום 28 ec שהם בערך 12 דולר אמריקאי) אבל טובה, ומזמינים מונית למרינה.

 

13.2.11 יום ראשון

הדבר הכי חשוב לזכור הוא שביום ראשון הכל סגור. אבל ממש סגור. העיר, הסופרמרקטים, החנויות, המסעדות, זה דבר שלא ידענו, ולא עדכנו אותנו מהבסיס.

הגענו לבסיס בסביבות 11:00 ופגשנו את מנהל הבסיס, בחור צעיר, שהודיע לנו שאת היאכטה נקבל בערב ב-18:00 וגם אז יהיה חושך, ולא נוכל לקבל אותה, אז רק למחרת בבוקר יתנו לנו אותה פיזית. אם נרצה, ב-16:00 אחר הצהריים נקבל תדריך על אזור ההפלגה.

למותר לציין שהיו אי נעימויות קלות, והוא הציע שנקח אוטו עם נהג ונטייל באי. תמורת 30 דולר אמריקאי לשעה!!

לקחנו בלית ברירה נהג נפלא (ריימונד), שעשה לנו טיול מדהים בעיר הבירה St.George שהיא יפה ומעניינת, במפלים, ביער הגשם שיש בו קופים (ראינו רק קוף אחד) עם טעימות וריחות של האי הזה, שנקרא גם "אי התבלינים". היה טיול נפלא, עם ארוחה נפלאה אצל חבר שלו שפתח את המסעדה בשבילנו. (...good food). סיימנו את הטיול בביקור חטוף בסופר שליד המלון, כל אחד מאיתנו קיבל רשימה ותוך רבע שעה היינו בקופות ונסענו למרינה החדשה בעיר הבירה.

ההפתעה היתה, שמנהל הבסיס השתנה לחלוטין. פתאום קיבלנו את היאכטה, פתאום הוא חייך, פתאום אפשר היה לעשות דברים שקודם היו בלתי אפשריים.

קיבלנו את ה"נערה" - "froilich " - לאגון 380 Lagoon , של 4 קבינות ושני שרותים ומקלחות משנת 2006, להפתעתנו שמורה במצב נפלא. מאוחר יותר יתברר שהפריז'ידר לא יעבוד ונצטרך קרח, אבל חוץ מזה היא עושה את העבודה, והעבודה היתה קשה....

14.2.11 יום שני

כולנו התעוררנו ב- 02:30 בלילה עקב ג'ט לג. ישבנו לשתות תה, ניסינו שוב לישון, אבל לא הולך, לא נורא...

התברר לנו שאנחנו צריכים להחליף כסף בבנק כי בלי כסף מקומי זו בעיה באיים. בבוקר, יצאו אריה ואירית עם הדינגי לעיר הבירה להחליף לנו כסף, ולקנות בשוק הדגים המקומי דגים לגרילר. (יש ברביקיו על היאכטה.) מנהל הבסיס הציע לנו שביום הראשון נעשה הפלגה קצרה ונעמוד על בויה, כדי שהגוף יתרגל לקריביים וגם לג'ט לג. קיבלנו את הצעתו ובדיעבד הוא צדק, למרות שזה נראה כמו בזבוז של יום.

יצאנו לדרך ל- GRAND MAL הפלגה קצרה מאד בים שטוח לגמרי, האזור הינו אזור צלילה, יש בו בויות אדומות שניתן להקשר אליהן לצורך צלילה, אבל ללילה עוברים לבויות לבנות. אין תשלום על הבויות. נשארנו על היאכטה, אכלנו ביאכטה, והלכנו לישון מוקדם, ידענו שלמחרת מחכה לנו יום קשה. סוול קטן מטלטל את היאכטה, ירח מלא, גשם לפרקים, ומוסיקה של ז'ק ברל.

 

15.2.11 יום שלישי

קמים מוקדם וב- 06:30 משתחררים מהבויה, להפלגה של 35 מייל. ים גבוה של שלושה מטר גלים, רוח של 26-20 קשר. בהתחלה, לאורך גרנדה האי, יש מסתור והים שטוח. כשמגיעים לקצה האי מתחיל "הסיפור".

חשוב לציין, שבדרך כלל אין כזו רוח וכזה ים. מנהל הבסיס של סנט וינסנט אמר לנו כעבור שבוע, שתפסנו שבוע "קשה" במיוחד. אבל צריך לדעת שיכול להיות שבוע כזה. ההפלגה לא היתה קשה... באמת..... אולי בגלל שאני לא רגישה לים גבוה.

הים עלה במיוחד בנקודה שנקראת kick them Jenney פעילות געשית תת ימית, עושה ים... מהסרטים, אבל אחר כך זה יורד.

הקטמרן מתנהגת למופת ותוך שש שעות אנחנו עוגנים במפרץ מדהים. Tyrell bay באי Carriacou . מפרץ נוח, עגינה על עוגן, הרבה מאד יאכטות, חול לבן, שקיעה מדהימה. יורדים עם הדינגי לחוף לטיול נחמד, שתיה באחד הברים rum punch גורמת לאריה לאבד את הראש, יורד הערב, הולכים לדינגי וכרגיל אצל השתויים, המנוע לא פועל, מפליגים עם משוטים, נגד הרוח ונגד הזרם, ובסוף באמצעות סקיפר מקומי שהגיע עם הדינגי שלו וגרר אותנו, הגענו ליאכטה.המסעדה הכי טובה היא Lazy tertelle tyrell bay.

 

16.2.11 יום רביעי

צריך לבצע יציאה מגרנדה. את היציאה מבצעים מעיר הבירה. או שמפליגים אליה, או שלוקחים מונית, או אוטובוס לבירה Hillsborough ושם הולכים למכס ואחר כך למשטרה ואחר כך למכס, והכל בזמן קריבי. חייבים את כל הפספורטים והניירות של היאכטה. עלות היציאה- 1 ec לאדם, משהו כמו רבע דולר אמריקאי.

בעיר יש מקום שחייבים לבקר בו - Petty's Delly - מעין מעדניה וסופרמרקט שמוכרת דברים מאד איכותיים. עולה לא מעט...אבל שווה.

החבר'ה חזרו מעיר הבירה, ויצאנו לכוון Union שם יש לבצע כניסה ל- St. Vincent. שוב הפלגה מול הים ומול הרוח, והפעם זרם חזק מאד גורם לנו לסטות. החלטנו הפעם ללכת למרינה הנקראת Bouganvilla בעיר Cliford.

כדאי להפליג לאורך האי, ולשים לב לזרם, שלא ירחיק את היאכטה לים. אנחנו לא שמנו לב והתרחקנו מאד ממחסה האי ולכן הלכנו מול ים וגלים, בעוד שאם היינו שמים לב, היתה יכולה להיות הפלגה נוחה. ההמלצה של סנסייל היתה להכנס, לעשות כניסה, ולצאת למפרץ לעגינת לילה.

החלטנו להשאר בעיר, שוב תהליך לא ארוך של מכס ומשטרה אבל הפעם העלות 35 ec לאדם שהם כ- 14 דולר אמריקאים ועוד 120ec ליאכטה שהם 46 דולר אמריקאים.

המרינה היא כולה דוק עץ, שעוגנים אליו עם עוגן. אין חשמל ויש מים. האזור פתוח כולו וכל הלילה מתנדנדים, אבל ממש מתנדנדים. העיירה מקסימה. הבתים צבועים בצבעים קריביים עליזים, דוכני פירות וירקות. מקום חביב מאד. כל העיר היא רחוב אחד.

בדיעבד, היה עדיף להפליג ל Chatham bay הוא הרבה יותר מוגן.(כמו שסנסייל הציעו).

 

17.2.11 יום חמישי

מותר לבצע יציאה ולהשאר 24 שעות באזור. בצענו יציאה, כדי שלא נצטרך לחזור לעשות זאת. שוב מכס ומשטרה, כמובן שכאשר הגענו למכס היה שלט "אשוב" ולא ברור מתי וכמה זמן. אין טעם להתעצבן, פשוט הולכים לטייל וחוזרים אחרי רבע שעה, בדרך כלל המקום פתוח.

ההחלטה היתה להפליג ל- Tobago cay המקום הכי יפה באזור. ויש קיצור דרך, אבל המקומיים אמרו לנו שמכיוון שאנחנו לא מכירים את האזור, ויש רוח חזקה, עדיף להפליג מסביב. אז הפלגנו ל- Mayreau . סוף סוף הפלגה נעימה. רוח טובה 20 קשר והים טוב, מקיפים את האי ויוצאים לטובגו, נכנסים בין האיים, למקום בו הטורקיז מתחרה עם טורקיז אחר. עוגנים-עוגן , משנרקלים, ויש כאן שמורה שניתן לשחות בה עם צבים.

אפשר להזמין אוכל ליאכטה, אבל החלטנו לאכול מהאוכל שלנו, ולהפליג ל- Salt Whislle bay באי Mayreau, הפלגה קצרה ואנחנו באחד המפרצים המדהימים. למזלנו ים פלטה, ירח מלא, וטורקיז מסביב. במפרץ יש מלון שנחבא בין עצי הקוקוס, מסעדות על החוף, מלא דקלים וחול לבן לבן.

בערב יצאנו ל- Black boy - "חושה" עם שולחנות פלסטיק שמגיש לובסטרים תמורת 85 ec שהם 33 דולר אמריקאי. מקבלים מוסיקה מדהימה, לובסטר על הגריל ותוספות. הרבה מבעלי היאכטות הגיעו למקום והיה ערב קסום. אוכל טוב, מוסיקה מקפיצה, וריח של.....באויר....חוזרים ליאכטה, מבלים ערב על הסיפון והולכים לישון.

 

18.2.11 יום שישי

יוצאים ל- Petit Martinique . יש להפליג באיגוף כדי לא לעלות על הריפים. הרוח 20 קשר וים פלטה, מזרחית עושה לנו חיים קלים. אל תשכחו אנחנו מתחילים לחזור, עם הים ועם הרוח. שמענו שיש כאן מסעדה מעולה ויש לה בויה. Palm beach . צלצלנו וקיבלנו רשות לעגון על בויה של המסעדה. ירדנו לעיירה. בכל האי יש 300 איש ויש בנק, וסופרמרקטים. נשים מהאי יוניון באות עם ירקות ופירות ומוכרות באי.

ואז הסתבר שהמסעדה לא תפתח היום. אנשי האי מחליטים מה שבא להם באותו רגע. לפחות עגנו על הבויה, לילה יציב פחות או יותר, שחיה, וארוחה על היאכטה.

19.2.11 יום שבת

קמים מוקדם, יש לנו כ- 50 מייל הפלגה חזרה לגרנדה. משתחררים מהבויה בשעה 07:00 ויוצאים לים, רוח טובה 20-15 קשר, הים איתנו, הרוח איתנו, ציפינו להפלגה נעימה. שבע עד שמונה שעות הפלגה ואנחנו שוב בגרנדה, שוב "kick them jenney " התנהגה אלינו ב"גסות" ורק ליד הסלע חטפנו ים גבוה, אבל כל הדרך היתה הפלגה טובה. כולנו הרגשנו טוב, ואהבנו את ההפלגה.

החלטנו להכנס ישר למרינה, למרות שאת היאכטה מחזירים רק למחרת ב- 11:00 בבוקר, כי רצינו מקלחת טובה. מקלחות במרינה החדשה מדהימות. ארוחה טובה במסעדה במרינה, שבאופן מפתיע לא היתה יקרה והיתה טובה. רחצה בבריכה. וחזרנו ל- Port Louise המרינה בגרנדה.

 

20.2.11 יום ראשון

קמנו בבוקר והיה צורך לבצע כניסה לגרנדה. שוב יצאנו עם הדינגי לעיר, הלכנו למכס ולמשטרה וקיבלנו אישור כניסה לגרנדה, כשאנו נפרדים מ75 ec שהם 29 דולר אמריקאי.

סנסייל הפתיעו אותנו עם "מתנה" - יום טיול עם נהג, שיראה לנו את כל החוף הדרומי, היכן ניתן להפליג ואילו מרינות נמצאות שם.

אני מוכרחה לציין שהאזור נראה נפלא, מפורץ לחלוטין, לא מעט מרינות ולא מעט מסעדות. חופי רחצה יפיפיים. ים שקט, אין סערות ואין גלים. לילה על היאכטה, נתנו לנו לישון על יאכטה אחרת, כי שלנו קבלה מפליגים אחרים.

 

יום שני 21.2.11

בבוקר טסים לסנט וינסנט. כשהגענו לשדה, התברר שאמנם הזמנו טיסה ישירה, אבל טסים לברבדוס, שם יש חניית ביניים ואז טיסה לסנט וינסנט. כל הטיסות קצרות ונחמדות, אבל כמעט כל היום "הלך" לנו על ההגעה.

נסענו למרינה של סנסייל, (חיכה לנו נהג שלהם) ופגשנו את סיימון מנהל הבסיס, אותו הכרתי כבר בבהאמס, איש מדהים שעזר לנו רבות. קיבלנו ממנו מלון לשני לילות Mariners Hotel מלון נפלא כמובן ללא ארוחת בוקר.

ביום שנותר לנו החלטנו להגיע במעבורת לאי מקסים - Bequia. הנהג של סנסייל הביא אותנו ל- Kingstown הבירה, משם יצאנו במעבורת, הפלגה של שעה ואנחנו ב- Admirality bay . מפרץ מדהים, ארוחת בוקר ונסיעה של שעתיים וחצי באי, בנופים, בחווה לשימור צבי ים וגידולם, בצד הפראי הפונה לאוקיאנוס האטלנטי. ניתן להגיע לצד המזרחי של האי ל- Moonhole עיירה טבעית שלא גרים בה.

אחרי שעתיים וחצי נסיעה מדהימה שעלתה 30 דולר אמריקאי לשעה, חזרנו למעבורת ועברנו חזרה לסנט וינסנט. שם, חיכה לנו הנהג ולקח אותנו תמורת 150 דולר אמריקאים לטיול פלא ליערות הגשם, לגן הפרחים ולמערה "השחורה". חזרנו למלון, עייפים אך מרוצים.

מאחר ואכלנו בערב הקודם במלון ושילמנו "שחיטה", החלטנו ללכת למסעדה ליד המלון. אכלנו אוכל נפלא ברבע מחיר.

זהו, קמים בארבע בבוקר לטיסה לברבדוס. מברבדוס טסנו ללונדון שהאירה לנו פנים ביום שמשי ונפלא. נחתנו בבוקר בגטוויק, לקחנו את האוטובוס שנוסע בין שדות התעופה ואחרי שעה נסיעה הגענו למלון, הזמנו חדרים לDay use כדי שנוכל להתקלח ולנוח ואז לכבוש את לונדון, הטיסה שלנו יוצאת בלילה.

 

לסיכום:

היתה הפלגה נפלאה. הייתי בקריביים כבר שלוש פעמים וזו הפעם הרביעית שלי. הייתי ב- BVD, בבהאמס, בהפלגה מגוואדלופ למרטיניק, וזו ההפלגה הרביעית שלי - בגרנדינס.

קשה לומר מה יפה יותר, או מה עדיף. אין לי ספק שהמקומות באזור הזה, (גרנדינס) הרבה יותר יפים, הרבה פחות מתויירים, הרבה יותר טבע.

באזור שאני הפלגתי אין מרינות (אין בעיית מים ניתן למלא כמעט בכל מקום), ולעיתים העגינה על עוגן או על בויה יכולה להיות לא נוחה במיוחד. כאן בא לידי ביטוי הייתרון של הקטמרן.

אין לי ספק שהפלגה one way מסנט וינסנט לגרנדה היא ההפלגה הנכונה והמדהימה. אין מצב של מאבק בים או ברוח. מצד שני, המרחק בין סנט וינסנט לבקייה האי הוא 18 מייל, אין ספק שהוא קצר יותר מהמרחק בין גרנדה לאי הראשון.

זו חוויה מדהימה ואני מאחלת לכולכם להפליג אותה. שני חבר'ה מהקבוצה שלי כבר יוצאים שוב בשנה הבאה..... וזה אומר הכל.

להתראות בים,

פילה

* פילה יוציס היתה מנהלת מחלקת השכרת היאכטות ב"תשוט"


לראש הדף