ENGLISH
הרצליה: 09-9579390

הפלגה במפרץ נאפולי - אוגוסט 2012

מאת עופר אמיר

אוגוסט 2012



בסוף חודש אוגוסט 2012 יצאנו, שני זוגות חברים, לשבוע הפלגה באיזור מפרץ נאפולי.

יצאנו מהארץ בטיסת בוקר מוקדמת לרומא ביום שישי. בילינו יום מהנה ברומא (טוב, רומא תמיד כיפית).

לאחר ארוחת ערב בקאמפו די-פיורי ושנת לילה טובה, קמנו בבוקר שבת, שכרנו רכב לשבוע, ויצאנו מהעיר דרומה, לכיוון סאלרנו. מכיוון שאף אחד מאיתנו עדיין לא ביקר באתר ההיסטורי של העיר העתיקה פומפיי, החלטנו להקדיש למקום כמה שעות. לאחר נסיעה של שעתיים-שלוש בכבישי האגרה המהירים, הגענו לפומפיי שהתגלתה כמסע שהצדיק את עצמו. מדובר באתר ארכאולוגי מרהיב, רחב ידיים, ולמעשה זוהי עיר שלמה וגדולה שנשמרה במלוא הדרה כמעט אלפיים שנה מאז שנחרבה בשנת 79. אם לא ביקרתם שם עדיין – אל תוותרו.

בשעות אחה"צ יצאנו מפומפיי לנסיעה של 45 דקות דרומה לסאלרנו, עיר הנמל שבה ממוקמת המרינה שהיוותה את נקודת המוצא שלנו. בעיר יש כמה מרינות, אז כדאי לוודא היטב היכן ממתינה לכם היאכטה. אנחנו הגענו לקראת השעה 17:00 למרינה ואז גילינו שהחברה שאיתה עשינו את ההתקשרות הראשונית ואשר לה שילמנו - כבר לא קיימת. היא נרכשה ע"י חברה אחרת, ושינתה את שמה. לשמחתנו, למרות רגעי הבהלה הראשוניים, המעבר עבר ללא תקלות, והיאכטה המתינה לנו.

היאכטה שלנו לשבוע הזה היתה Bavaria 40. היאכטה מאורגנת במבנה הקלאסי של שלושה חדרי שינה (שניים בירכתיים ואחד בחרטום) ושני תאי שרותים. כל החדרים מרווחים יחסית, והחלל הפנימי המרכזי עם איזור המטבח איפשר לשניים-שלושה טבחים יומרניים לעבוד במקביל. ליאכטה מנוע חזק שאיפשר להפליג על מנוע במהירות של שבעה וחצי קשר וגם מערך מפרשים מוצלח וקל לתפעול, גם עם צוות קטן ולא מיומן. כך שבחירת היאכטה היתה מוצלחת ביותר.

לאחר ההתארגנות הראשונית, התדרוך עם הצוות המקומי וחתימה על כל הציוד, יצאנו לערוך קניות בסופר המקומי ולמצוא מקום חניה לאוטו השכור למשך השבוע. לצערנו, לא קיים סידור חניה בתחום המרינה או בסמוך לה, לכן החננו את הרכב בחניון עירוני גדול המיועד לחניה לטווח ארוך (עשרה יורו ליום), אך מצריך נסיעה במונית ממנו אל המרינה (בערך 20 יורו לכיוון).

יום א' - הפלגה לאי קאפרי

למחרת בבוקר קמנו מוקדם, כדי להמתין לצוות המקומי שיגיע ויאשר לנו לצאת לדרך. לקראת השעה 9 בבוקר הבנו שאף אחד לא מתכוון לתת לנו את "ברכת הדרך". פשוט הנענו וקדימה לדרך.

התחלנו את המסלול שלנו בהפלגה נינוחה על מנוע, לכיוון מערב, לאורך חוף אמלפי המרהיב. למרות שהאיזור נחשב מתאים מאוד לימי הפלגה קצרים, אנחנו בחרנו להפליג כל יום מעט יותר, ולא לעשות דילוגים קצרצרים כמו שממליצים במרבית אתרי האינטרנט. כך חלפנו על פני אמלפי, פוזיטנו ועוד כפרים מקסימים ש"נשפכים" ממורדות ההרים אל תוך הים, והמשכנו לכיוון האי קאפרי (כ 24 מייל).

הרוח החלה לעלות לקראת הצהרים, ועברנו להפלגת מפרשים לאחר כשעתיים על מנוע. תכננו להגיע למרינה של קאפרי, כדי לעגון בשעה מוקדמת ולהספיק לטייל באי לפני השקיעה. אך לאיטלקים היו תוכניות אחרות עבורינו.

כאשר הגענו למרינה של קפארי (Marina Grande) ניסינו למצוא מקום עגינה. מהר מאוד התברר לנו שלא יאפשרו לנו לעגון כיוון שמדובר ביום ראשון, והמרינה היתה מלאה בסירות ויאכטות של מקומיים שבילו את היום באי. מנהלי הרציפים הבהירו לנו (באופן תוקפני למדי) שעלינו לצאת מהמרינה ולחזור לקראת השעה 17:00, כאשר אותם נופשים יצאו מהמרינה בדרכם חזרה הביתה לנאפולי, ומקומות העגינה יתפנו. בלית ברירה, זה מה שעשינו וכאשר חזרנו למרינה אחה"צ כבר לא היתה בעיה למצוא מקום עגינה.

ידענו מראש שצפויה לנו כאן עגינה יקרה, ואכן שילמנו 130 יורו עבור העגינה. התארגנות קצרה ויצאנו לחקור את האי. קאפרי הוא אי יפיפה ומומלץ, אך אם אתם מתכננים לקנות מזכרות – זה כנראה לא היעד האופטימלי. המקום יקר מאוד, ולמרות זאת, גם כאן ניתן למצוא מקומות נחמדים ולא יקרים לארוחות ערב. למחרת בבוקר לקחנו מונית לעיירה אנה-קפארי, כדי להתרשם מהנוף המרהיב מראש ההר הגבוה באי, ולעלות ברכבל החד-מושבי המפורסם אל הפסגה הגבוהה. לאחר נשימה של אויר פסגות, לקחנו משם מונית בחזרה לנמל ויצאנו לדרך.

יום ב' - הפלגה לאי איסכיה

את היעד הבא שלנו היה אפשר לראות באופק כבר מתוך המרינה של קאפרי, במרחק של כ-24 מייל בכיוון צפון-מערב. האי איסכיה.

מיד לאחר היציאה מקאפרי פתחנו מפרשים, והפלגנו במהירות של 6 קשר ברוח קדמית כהה ובים רגוע למדי. לאחר שעות ספורות הגענו לאיסכיה. עשינו סיבוב קטן עם היאכטה, כדי להתרשם מהמבצר בחלק במזרחי של האי, ומשם המשכנו ישירות למרינה בחלק הצפון-מזרחי של האי.

המרינה המקסימה והעיקרית של האי בנויה בתוך מפרץ טבעי קטן והיא בצורת טיפה, כאשר הפתח הצר שלה נפתח למרינה עגולה ורחבה. העגינה כאן עלתה 74 יורו, שפתאום נראה סכום קטן, אחרי קאפרי. מכיוון שעדיין לא ניסינו את הדינגי, החלטנו להוריד אותה למים ולצאת לשרוף קצת בנזין. שטנו עם הדינגי לחוף הדרומי של האי, שהינו חוף רחצה שאליו מגיעים המקומיים. המקום נראה לנו די מוזנח בהתחלה, אבל מהר מאוד הבנו שלמעשה נקלענו לתוך סרט איטלקי משנות ה-60, עם חבורות של נשים זקנות שרובצות על חוף הים ודנות בעניינים שברומו של עולם, רוכלים שמנסים למכור לאותן נשים צעיפים, תכשיטים ובעיקר תחושה אמיתית של "פעם...".

לאחר שעצרנו לארטיקים, לשחיה במפרץ הטבעי ולהתרשמות משועשעת מחיי הקהילה המקומיים, חזרנו ליאכטה למקלחת ולסיבוב במרכז העתיק והיותר תיירותי של העיירה. המרינה צמודה למרכז ההיסטורי של העיירה שהיה שוקק חיים, והציע שפע של מסעדות מצויינות ולא יקרות. שוב, ארוחת ערב טובה, בקבוק יין, לימונצ'לו, ליקר מלון וליקר פיסטוק – ואז חזרנו ליאכטה מתנדנדים מעט מעודף האלכוהול.

יום ג' - הפלגה לאי ונטוטנה

למחרת בבוקר ערכנו קניות בשוק המקומי. שני ה"טבחים" שלנו קנו שק של חמישה (!) קילו מולים (13 יורו לכל השק הענק), בקבוק יין, וקצת ירקות, ואז יצאנו לכיוון מערב, לתוך הים, אל עבר האי ונטוטנה.

הפעם נפגשנו בקצת הפלגה של ים-פתוח. מכיוון שכל השותפים להפלגה הינם עכברי יבשה אמיתיים, היתה התרגשות אמיתית של התרחקות מקו החוף ו"מאבק באיתני הטבע". למען הסר ספק, מדובר בסה"כ על הפלגה של כ-25 מייל עם גלים של 50 ס"מ ורוח שלא עלתה על 24 קשר. ועדיין זו היתה הפלגה מהירה, מהנה, גם אם מעט קופצנית לעיתים.

האי ונטוטנה הוא אי קטנטן שנותן תחושה של מקום שנלכד בזמן ולא התפתח בחמישים השנים האחרונות. מכיוון שצפינו שהמקום יהיה מעט פחות תיירותי והצטיידנו כבר באיסכיה בציוד לארוחת ערב, לא תכננו לחפש מסעדה מקומית באותו ערב.

כאשר התקרבנו לאיזור המרינה, יצאו לקבל את פנינו נציגי המקום על סירות מנוע מהירות, וניסו לשווק את מקומות העגינה שלהם. אנחנו בחרנו לעגון במרינה העתיקה, אשר בנויה בתוך מפרץ טבעי קטן וקסום (או אולי זה רק נראה לנו כך, אחרי הפלגת הים הפתוח...). בצמוד למרינה העתיקה קיימת גם מרינה חדשה, נקיה ויפה מאוד, אך היא פחות משכה אותנו. שילמנו 40 יורו עבור העגינה, ויצאנו להכיר את האי הקטן.

האמת היא שאין הרבה מה לראות בו, אבל השילוב של ההפלגה בעלת האופי השונה, המקום המאוד לא-מסחרי, והאופי הפרובינציונלי של מרכז האי (נשים זקנות יושבות ליד בניין העירייה ומתרשמות ממעט התיירים, חבורות גברים משחקים שש-בש, ילדים משחקים תופסת בסמטאות וכד') הפכו את המקום לאחת העצירות שכולנו זוכרים בהכי הרבה חום מההפלגה.

ארוחת הערב שלנו כללה את שק המולים הענק שהכין לנו רן (עוזר הסקיפר) והרבה יין. ללא ספק, אחת הארוחות היותר משובחות (והזולות) שאכלנו בזמן האחרון.

יום ד' - הפלגה לפרוצ'ידה

ביום שלמחרת הרוח מעט עלתה, והחלטנו לצאת מוקדם. לאחר ארוחת בוקר קלה, יצאנו בחזרה מזרחה, לאי הקטן פרוצ'ידה, שנמצא בין איסכיה ליבשה. כאמור, הרוח היתה די עירנית, ונעה בין 24-18 קשר. בחרנו להפליג עם מפרשים מצומצמים, ובכל זאת הפלגנו במהירות של עד שבעה וחצי קשר. במהלך ההפלגה הצטרפו אלינו זוג דולפינים שריגשו את כולם לכמה דקות, לפני שהם נפרדו מאיתנו ונעלמו במהירות מפעימה.

העגינה בפרוצ'ידה היתה פשוטה למדי. המרינה המקומית שממוקמת בחלק הצפון מזרחי של האי חדישה למדי ורחבת ידיים. עם זאת, לאחר סיבוב באי הקטן למדנו שקיימת גם מרינה פחות מפותחת, אך יותר "אותנטית" בה ניתן לעגון גם עם יאכטה, בצד הדרום מערבי של האי. אותה מרינה מיועדת בעיקר לסירות דייג, אך יש בה מצופי עגינה שמתאימים גם ליאכטות. לא ניסינו את המקום, אך המרינה והמסעדות שסביבה נראית אטרקטיבית (ומן הסתם גם יותר זולה) מהמרינה המרכזית. האי פרוצ'ידה לא היה מקום מרתק, אבל אם הגעתם לכאן, כדאי מאוד לעלות לנקודה הגבוהה ביותר באי, ליד הכנסיה העתיקה. יש משם נקודת תצפית מרהיבה על האי ועל כל המפרץ.

יום ה' - הפלגה לסורנטו

ביום הבא יצאנו מפרוצ'ידה, כדי לחצות בחזרה את מפרץ נאפולי אל עבר העיר סורנטו. לאחר עצירה לשחיה וארוחת צהריים באמצע המפרץ, הגענו למרינה של העיירה פיאנו די-סורנטו, שנמצאת כארבעה קילומטר מהעיר סורנטו. המרינה בה עגנו ממוקמת למרגלות צלע הר מרשים וברור שהמקום שימש כנמל כבר מאות שנים, עם ניקבות, מערות ומעגנים טבעיים רבים. כאשר התקרבנו למרינה יצא לקראתנו נציג מקומי שהתעקש לעלות על היאכטה שלנו ולקחת פיקוד על העגינה. לאחר שמחלנו על הכבוד שלנו, נהנינו לראות אותו מתמרן את היאכטה לעגינת דופן חלקה ויפה (שוב, 70 יורו). במרינה יש מעלית אל ראש המצוק, שמשם ניתן לקחת רכבת לעיר הציורית והעתיקה סורנטו (מדובר על נסיעה של 5 דקות). כמה שעות של שיטוטים בסמטאות העיר, ארוחת ערב וחזרה לשנת לילה, הלומי אלכוהול והרבה מעדני ים.

יום ו' - הפלגה לסאלרנו

את יום ההפלגה האחרון עשינו כולו על מנוע, כיוון שהרוח היתה סימלית בלבד ורצינו להקדים להגיע ל"נמל הבית". הקפנו את חצי האי סורנטו, והפלגנו בדרך הקצרה ביותר משם לנמל אמלפי כדי לתדלק, לפני החזרה לסאלרנו. תדלוק קצר ומהיר (130 יורו) ולאחר שעה נוספת כבר עגנו בפעם האחרונה. מכיוון שהיה לנו רכב שכור שהמתין לנו כל השבוע, בחרנו להגיע מוקדם לסאלרנו, ומשם לקחנו את הרכב ונסענו לאמלפי, ראוולו ופוזיטנו לבילוי אחה"צ וארחות ערב, ואז חזרנו ליאכטה לשנת הלילה האחרונה.

שבת -

למחרת בבוקר קמנו מוקדם בשביל להספיק לטפס על הווזוב, לפני החזרה הביתה. לאחר שמטפסים עם הרכב את מרבית העליה על ההר, ממשיכים בשביל רגלי עם עוד הרבה תיירים ומקומיים למשך 40 דקות, עד לפסגה המרשימה וללוע הפעור. הנוף מראש ההר איפשר לנו לחזור ולהתרשם מהמסלול שעברנו במשך השבוע ולראות את כל מפרץ נאפולי פרוש למרגלות ההר. שווה את הטיפוס הקצר.


לראש הדף