ENGLISH
הרצליה: 09-9579390

הפלגה בתאילנד - Phang Nga Bay

מאת גל. מ. כהן

פברואר 2012



תאריכי ההפלגה: 22/02/12 - 28/02/12

המשתתפים:

גל משה כהן - יוזם סקיפר ומוציא לפועל

עמי גייגו - סקיפר, צ'יף מכונה וטבח

דלית שבד - ניווט עומקים, גאות ושפל

גלי נתנאלוב יוגב - צלמת ותיעוד המסע בצילום

לימור קראוס - עוזרת צלם ראשיתיעקב סטיקלרו - צלם ועוזר משיט

דינה סטיקלרו - צוות עריכה וחיסול (מטבח )

אבי פנחס - שייט קיאקים וחוקר מערות

היאכטה: קטמרן 38 פיט רוברטסון & קיין פרמייר בשם jumelle.

ההחלטה לשכור קטמרן, הייתה אחת הסיבות להצלחת ההפלגה. היא נתנה לנו גמישות ושקט נפשי, נעשתה בגלל הבדלים גדולים של גאות ושפל באזור וכן היוותה פלטפורמה מצוינת לכל סוגי הספורט הימי - שנרקול, קיוק, שחיה והרבה שימוש בדינגי שהרבינו לעשות במשך כל ימי ההפלגה.

את חוברת הפיילוט-בוק הצבעונית קיבלתי עם שכירת היאכטה כך שהיה לי מספיק זמן לתכנן וללמוד את המסלול, ותוך שימוש באינטרנט להיכנס לפרטים של כל אי ואתר בהם רצינו לבקר. זה כלל מפות פרטניות של כל אי שנבקר בו, שלעיתים לוו בתצלומי אויר בתלת מימד הכול מהאינטרנט. כך שלכל מקום שהגענו, ידענו כיצד לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר, להתמקד וליהנות בצורה הטובה ביותר.

ההכנה הוכיחה את עצמה בצורה הטובה ביותר ולא התברברנו בשום מקום שבו היינו. הגענו עד למול פתחי כל ההונגים (hong), וההכנה הטובה אפשרה לנו לא לפספס אף נקודת עניין כולל מיקום עגינה בטוח וטוב לאורך כל המסע.

בנוסף, הורדתי מהאינטרנט ולמדתי את טבלת הגאות והשפל של אותו שבוע, תוך התמקדות בימים ובשעות הרלוונטיים להפלגה. האתר של phuket gazette וכן האתר של מרינה AO- Po, שניהם מסתמכים על פרסומי הצי התאילנדי. מאחר ולטבלאות אלו חשיבות עליונה להצלחת ההפלגה, דאגתי מראש להדגיש את זמני הגאות והשפל בתאריכים הרלוונטיים וכן לעשות אלימינציה לדפים בשני עותקים כדי שלא יירטבו. במשך כל ימי ההפלגה השתמשנו בטבלאות באופן שוטף. יש להתחשב בטבלאות אלו בכל ההפלגה, עגינה, החפה עם דינגי וכניסה להונגים ומערות.

הדבר הכי חשוב והגורם העיקרי להצלחה הם האנשים. בניתי את המסלול בשיתוף עם בת זוגי דלית, ויחד קיבלנו כל פעם תובנות חדשות, הפכנו ושינינו תוך כדי התחשבות בידע והניסיון הימי שלי ובשכל הישר של דלית. אחרי שהיינו סגורים על המסלול וצברנו מספיק חומר על המקומות בהם נבקר, יזמתי שני מפגשים עם המשתתפים במסע. במפגשים אלה הצגתי את המסלול הכללי והצגתי כל מקום שנהיה בו וכן נעשתה הכרות בין האנשים והחלפת מיילים כדי לשתף אחד את השני בכל מה שקשור לתוכניות ההפלגה, טיסות, מלונות ובילויים לפני ואחרי ההפלגה.

במפגשים אלו הוחלט לקחת, בנוסף, שני קיאקים ולהביא מהארץ מספר פרטי מזון שרצינו שיהיו חלק מהתפריט ביאכטה. שיתוף הפעולה וסיעור המוחות יצר אחוות חברים שהוכיחה את עצמה במשך כל זמן ההפלגה. נוצרו שיתוף פעולה וחברות שנמשכה ועודנה נמשכת גם לאחר שהטיול הסתיים.

התוכנית הכללית הייתה שהגענו יחד לבנגקוק ושם התפצלנו לשתי קבוצות. ארבעה נסעו צפונה למשולש הגבולות וארבעה (ואני בתוכם) נסענו דרומה לקוסמוי וקופנגאן והמשכנו לפארק הלאומי קאו –סוק המרוחק כ-100 ק"מ מפוקט. התוכנית הייתה שיום לפני ההפלגה נתאחד שתי הקבוצות במלון סופליי ריזורט בפוקט, שנמצא 5 ק"מ מהמרינה למנוחה והתארגנות לקראת ההפלגה. יציאה מהמרינה החדשה בפוקט - Grand marina Ao Po

המרינה נמצאת מול האי KO NAKHA YAI אותו הקפנו כאשר פנינו לכוון KHO PHI PHI.

התכנית בגדול הייתה להפליג דרומה ל- KHO PHI PHI , KO ROK, KO KRADAN , KO MUK ומשם להתחיל לחזור צפונה ונבע מכך שלקראת סוף ההפלגה נהיה קרובים למרינה כך שתהיה לנו גמישות זמנים ונוכל לחזור למרינה בלג קצר.

 

22/02/12

כמתוכנן, ישנו לילה לפני ההפלגה במלון סופליי Ao Po שקרוב מאד למרינה Ao Po, כפי שתוכנן מראש התאחדנו, כל הקבוצה, במלון כדי שבבוקר נוכל להתארגן יחד, להגיע יחד למרינה ולהכין את היאכטה להפלגה.

אנחנו הגענו משמורת הטבע קאו סוק עם מכונית גדולה ששכרנו לצורך הטיול - כדי שנוכל לקחת את כולם למרינה עם המזוודות, לפרוק במרינה ולהמשיך עם הרכב לעשות קניות להפלגה. הדבר הוכיח את עצמו. מאחר והיינו ניידים עם רכב, יכולנו להתארגן ולערוך קניות בגמישות במקומות הזולים והזמינים. בתאילנד מצרכי מזון קונים בסופר וירקות ופירות קונים בשוק. ברוב הסופרים אין כלל ירקות ופירות ולשם כך יש להגיע לשוק שלרוב נמצא מחוץ לעיר. התחלקנו לשתי קבוצות. קבוצה אחת נשארה במרינה לקבלת היאכטה וארגון הציוד, והקבוצה השנייה יצאה לקניות. את הרכב ארגנו להחזרה במרינה.כאשר אתה שוכר רכב מחברה כמו אוויס הם ייקחו את הרכב מכל מקום, כמובן בתאום ובעלות נוספת לא גבוהה.

במשרדי Sun Sail התקבלנו במאור פנים. מאחר ושכרנו מראש שני קיאקים וידאנו שגם הקיאקים יועמסו על היאכטה. כעיקרון יש לעשות צ'ק ליסט לפני ההפלגה ולבדוק שכל מה שסוכם ישנו, תקין ומוכן לשימוש. דבר קטן שלא שמנו לב אליו מרוב התלהבות, זה שחסר מגן השמש מברזנט מעל עמדת ההגאי. מאחר ועמדת ההגאי ממוקמת גבוה מעל הקוקפיט, מהר מאד ההגאי מתחיל להתבשל בשמש התאילנדית. אלתור ראשון - מגן שמש להגאי שנעשה מסדין, נעשה במקצועיות ושימש אותנו עד סוף ההפלגה.

הצוות שנשלח לקנות מצרכים חזר והתחלנו להתארגן לקראת קבלת היאכטה. ביאכטה, בנוסף למקרר ומקפיא, היה גם ארגז קרח על הסיפון מאחור, וניתן היה להזמין קרח דרך Sun Sail . הקרח הוזמן והושם אחר כבוד בארגז הקרח עם בירות, אבטיחים, אננסים ועוד. בהמשך דאגנו כל ההפלגה לקנות קרח ולמלא את ארגז הקרח בכל טוב. את היאכטה קיבלנו בשעה 14:00 לערך ומיד התחלנו למלא את המקררים בכל טוב ולארגן את הציוד האישי בקטמרן שתהיה הבית שלנו בשמונת הימים הבאים.

תוך כדי העמסת היאכטה בציוד אישי והכנת היאכטה להפלגה, עברנו עמי ואני על כל מערכות היאכטה יחד עם נציג החברה ג'ייסון, ווידאנו שהמערכות תקינות ומתפקדות כהלכה בתחומים להם נועדו. במיוחד חשוב לבדוק את מד העומק ולדעת למה מכוילת נקודת האפס. במקרה שלנו נקודת האפס היה סוף הקיל, זאת אומרת 120 ס"מ. המשמעות הינה שכאשר אתה רואה 0 במד העומק, הקיל שלך מגרד את החול במקרה הטוב.

בהמשך עברנו על הפלוטר, מערכות המנוע ותפעול הדייויס של הדינגי שעבד אצלנו שעות נוספות. לשאלתי אם יש ציוד צלילה ביאכטה נעניתי "שיש על הרציף ארגז עם סנפירים, מסיכות וקנים. "תיקחו משם מה שאתם צריכים". השמועה עשתה כנפיים חיש מהר והחברה פשטו על הארגז והתאימו לעצמם ציוד צלילה ששימש אותנו במשך כל ההפלגה לשנירקול בכל האתרים בהם עגנו. יוזמה ברוכה מבית היוצר של Sun Sail.

קשרנו את הקיאקים שהזמנו מראש לשני צידי הקטמרן והתכוננו לצאת לכוון קופיפי דון, לשם תכננתי להגיע ולעבור שם את הלילה לקראת נחיתה בבוקר בקופיפי לי ב"חוף" שבו הוסרט הסרט "החוף" בכיכובו של ליאונרדו די קפריו. לפי התוכנית שלי שעבדה כל זמן ההפלגה יש להגיע לכל האתרים המפורסמים והמתויירים מוקדם בבוקר, לכל המאוחר בשעה 09:00 . לאחר שעה זו מתמלאים המקומות האלו במקרה הטוב על ידי לונג טיילים (Long Tail Boats) עם תיירים ובמקרה הרע סירות תיירים מלאות המון רב. מימוש הרעיון הזה, אותו יישמנו לאורך כל ההפלגה, איפשר לנו ליהנות מכל המקומות המקסימים בהם ביקרנו ללא עומס אנשים. היינו מגיעים למקומות מקסימים ונהנים מהאינטימיות שלנו וכאשר עומס התיירים היה בלתי נסבל היינו חוזרים ליאכטה וממשיכים הלאה. כל ההכנות ליציאה הושלמו, ובשעה 15:00 סוף סוף יצאנו לדרך.

היאכטה ששכרנו הייתה קטמרן מסוג Robertson & caine 384 premier בשם jumelle שהיא "התאומה" של קטמרן נוספת של החברה ומכאן שמה (תאומה בצרפתית). מאחר והתכנון היה שנקבל את היאכטה מוקדם יותר, היעד היה קופיפי דון כדי שלמחרת בבוקר נהיה בעמדת זינוק טובה להגיע לקופיפי לי ל-MATA BAY. הנענו את היאכטה ופנינו לכוון היציאה מהמרינה כאשר מלווה אותנו הרגשת אופוריה של חלום שהתגשם. היציאה מהמרינה לא פשוטה מאחר והרציף של Sun Sail הוא חיצוני ובמרחק 10 מטר מהרציף נתחם ע"י שורת ריפים לאורך כל הרציף. תימרנו החוצה, הקפנו את האי KO NAKHA ופנינו דרומה. לפי תנאי הים ושעת השקיעה החלטתי שניכנס לעגינת לילה במפרץ שנמצא בקצה הדרומי של האי KO YAO YAI .

נכנסנו בשפל למפרץ גדול ומוגן, עגנו ומיד קפצנו למים לשחייה מרעננת. במפרץ היו סירות קטנות של דייגים שעגנו ליד כפר דייגים, עמי שחשקה נפשו בדגים טריים שיחרר את הדינגי ולקח איתו חברים נוספים לתור את החוף. כעבור זמן קצר חזר ובאמתחתו שלושה דיונונים גדולים אותם עיבד וחתך לפרוסות ויצר מרק דיונונים עם ירקות. תוך כדי התבשלות המרק המשיכו החברה לשחות עד ארוחת הערב. הקריאה לארוחת הערב הקפיצה את כולם חזרה ליאכטה להתקלח לאכול ולצ'זבט כאשר כל אחד פורש בזמנו החופשי לשנת הלילה. התוכנית הייתה לקום עם אור ראשון כדי להגיע ל-MAYA BAY באי קופיפי לי לפני שיוצף בתיירים. המרחק היה כ-15 מייל כך שנגיע תוך 3 שעות. בלילה פתאום התחיל לרדת גשם וכמו שהתחיל ככה נפסק ולמחרת בבוקר כבר לא היה לו זכר. השמיים היו ללא עננים ובשליטה מלאה של השמש .

"ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון".

23/02/12

קמתי בבוקר עם אור ראשון, הנעתי מנועים, הערתי את עמי, הרמנו עוגן ויצאנו את המפרץ לכוון קופיפי לי. בבוקר הייתה צפונית של 10 קשר, הרמנו מפרשים והמשכנו בשילוב עם מנוע לכוון MAYA BAY, כאשר המפרש משפר לנו את המהירות ל-7.5 קשר, דבר שעזר לנו להגיע ל-MAYA BAY בשעה 08:30 לפני הגעת סירות התיירים.

נכנסנו למפרץ ועגנו בצד הצפון מערבי, התארגנו וירדנו לחוף, עם דינגי וקיאקים ל"חוף" המדהים ביופיו. מקום יפיפה עם רצועת חוף לבנה מוקפת צוקים מזדקרים שיוצרים מקום סגור עם מים צלולים בגווני ירוק וטורקיז. נהנינו מהנוף והאווירה המיוחדים ועשינו טיול למפרצון samah bay בצידו הדרום מזרחי של האי. מפרצון מקסים עם מים צלולים, גשרון עץ וגשר חבלים מאולתר. בין מפרץ MAYA לבין מפרץ SAMAH יש צמחיה טרופית עשירה, בונגלוס וגם שירותים. כשחזרנו ל- MAYA BAY - החוף כבר היה עמוס בתיירים שהגיעו בסירות מרוץ ולונג טיילים שעמדו במקביל דופן אל דופן. מאחר ועומס האנשים היה גדול החלטנו לחזור ליאכטה, להקיף את האי ולאכול ארוחת בוקר במפרץ PILEH LAHOON הפסטורלי בצידו המזרחי של קופיפי לי. לצורך כך היינו צריכים להיחלץ מ-MAYA BAY .

מאחר והדינגי שלנו הייתה על החוף עצמו, נאלצנו לחכות בעמדת זינוק עם הדינגי ביד לכל עמדה שתתפנה ותפנה לנו את הדרך החוצה. עטנו מיד על מקום שהתפנה והשתחלנו פנימה לשורת הסירות הקשורות במקביל, והתחלנו לצאת עמוסים עם החבר'ה, לא הספקנו להגיע לחרטום שורת הסירות העוגנות, ומיד ניסתה להשתחל למקום שהתפנה לונג טייל, אך אנחנו נהיינו נחושים לצאת והלונג טייל נאלץ לתת לנו לצאת קודם. הלונג טייל, שניסה להיכנס למקום שהתפנה, נסע לאחור כאשר הפרופלור בחוץ ובפנים לסירוגין. שניות ארוכות הסתובב לנו הפרופלור מול הפנים כמו בסרט אימה. בהמשך למדנו שהתאילנדים מכניסים את הפרופלור למים לפי צרכיהם. חמקנו מהפרופלור המאיים וחזרנו עם הדינגי לשנירקול באזור היאכטה ולאחר שגם החבר'ה עם הקיאק חזרו, שחררנו עוגן והקפנו את האי לצידו המזרחי כדי לאכול ארוחת בוקר ב-PILEH LAGOON הפסטורלי. נכנסנו ללגונה אך מאחר והמקום מאד מתוייר, לונג טיילים עם תיירים שנכנסו ויצאו גרמו ל-swell. מהר הבנו שלארוחת בוקר פסטורלית כבר לא נזכה במקום הזה והחלטנו להיכנס לקופיפי דון ל-TON SAI BAY המרכזי והסואן בצידו הדרומי של האי קופיפי דון.

עגנו בצידו הצפון מערבי של המפרץ במקום יחסית שקט שם אכלנו וקפצנו לביקור באי כדי להפטר משקיות אשפה שצברנו ולהצטייד בעוד אוכל ומים לקראת הירידה דרומה. קבענו מועד אחרון לחזרה מאחר ולמחרת התכנון היה לבקר בבוקר במערת אמרלד הנמצאת ב- koh muk. המקום הכי קרוב ל-koh muk שיכולתי להגיע אליו בזמן שעמד לרשותי עד השקיעה, היה מעגן של מלון pimalai היוקרתי ב-ko lanta yai.

בערב הגענו לקו לנטה ונכנסו למעגן המסודר של מלון pimalai . מיד עם העגינה הדינגי ירדה למים ונציגינו יצאו לתור את המלון. המלון הוא מלון יוקרה עם כל התנאים הנלווים. חזרנו ליאכטה לארוחת ערב מאחר וארוחת ערב במלון עולה 1800 באט לאדם, אבל הזמנו מקום בפאב המקומי בו היו הופעות של זמרים, ריקודים ומופע אש עד אור הבוקר. לאחר ארוחת הערב שערכנו ביאכטה ירדו חלק מהחברים לדינגי לממש את ההזמנה שעשו בפאב של המלון שם רקדו וצפו בהופעות עד שהתעייפו וחזרו לישון ביאכטה.

לפני השינה קיבלו החבר'ה תדריך על הצפוי ביום שלמחרת. התכנית המתבקשת הייתה לצאת עם אור ראשון על מנת להגיע למערכת המערות אמרלד ב-koh muk לפני הגאות וכך להיכנס למערה במצב אופטימלי ולפני שיגיעו ספינות התיור של הסינים ושאר המוני התיירים. המרחק למערה היה 15 מייל והרצון שלנו להגיע לשם מוקדם ככל האפשר דרש הכנה כך שעם שחר נהיה מוכנים להניע ולצאת לדרך. לפני השינה דאגנו להרים את הדינגי והקיאקים ולהכין הכול למצב של הרמת עוגן והפלגה מהירה בלי להתעכב. במקרים כאלה היינו קמים לפני כולם, סקיפר ואיש עוגן, מניעים מנוע, מרימים עוגן ומפליגים ליעד, בעוד שאר החברה ממשיכים לישון. בהמשך הבוקר התעוררו כולם ועלו לסיפון. חלקם נטלו חלק בעבודות ההפלגה וחלקם נהנו מנופש פעיל .

 

24/02/12

כמתוכנן, התעוררנו עם שחר צוות השטה מקדים, הנענו מנוע, הרמנו עוגן ויצאנו את מעגן מלון pimalai, כאשר היעד הוא מערת morakot emerald באי koh muk. כמו בבקרים הקודמים ליוותה אותנו רוח צפונית של 12-10 קשר. הרמנו מפרשים וטיפסנו מהר מאד למהירות של 7.4 קשר. רוח כזו מוסיפה לנו 2 קשרים למהירות מנוע. בכל ההפלגות דרומה נעזרנו ברוח הצפונית שנתנה מהירות וחסכה בדלק. כעיקרון בקטמרן מפליגים לרוב עם מנוע אחד. תוספת של השני לא מכפילה את המהירות אבל מכפילה את צריכת הדלק. הגענו ל-koh muk לפני השעה שמונה וחצי בבוקר, התאפסנו על מיקום המערה ועגנו במקום.

חיש מהר הורדנו דינגי וקיאקים. בטבלת הגאות ראינו כי הגאות החלה וגובה המים במערה היה כ-80 ס"מ. מול המערה יש בויות כתומות המשמשות למורינג ללונג טיילים שמביאות תיירים למקום. נאמר לנו מפורשות בתדריך שלא להקשר לבויות בשום מקום, מאחר ולא פעם היאכטה הקשורה לבויה לוקחת את הבויה איתה וממשיכה... בקיצור תסמוך רק על העוגן של היאכטה שלך אם אתה לא רוצה (במקרה הטוב כשאתה יוצא מהמערה) לראות אותה נעלמת עם הבויה באופק .

פתח המערה נסתר ולא מרשים. משהו בסגנון המערה בקסטלוריזו ויש לדעת את המיקום המדויק. חידדנו את החושים ושמנו לב. ידענו שכל נקודות העניין הנסתרות, ידועות היטב למשיטים המקומיים שמתפרנסים מהבאת תיירים למקומות הללו. שים לב לאן שטות ספינות התיירים, ותמתח קו ישר שבסופו תראה את הפתח. לרוב יעגנו במקום משכימי הקום שאנחנו השתדלנו להימנות עליהם. כאמור הגענו יחסית מוקדם, התמקמנו וזרקנו עוגן באזור המותר לעגינה מול פתח המערה ונכנסנו פנימה. לפני הכניסה חובה להצטייד בפנסים ופנסי ראש מאחר ולמערה כמה הסתעפויות. עם הכניסה יש להיצמד לצד ימין של המבוך וללכת ימינה בשתי פניות נוספות, בהמשך כבר רואים את האור בקצה המנהרה ויוצאים ללגונה חולית מקסימה, כאשר מלמעלה יש פתח גדול שדרכו נכנסות קרני השמש. ממש חוף נסתר וקסום שנמצא באמצע ההר, חוף ים פרטי ומוגן. על הפתח סוככת צמחיה שצומחת לאורך כל הדרך לכוון השמש ויוצרת הצללה. בחוף הפנימי בתוך ההר ישנה צמחיה טרופית סבוכה וסלע חום עליו חרוט השם MORAKOT CAVE ומסופר כל סיפור המקום המופלא הזה. הצטלמנו ליד הכתובת למזכרת והתפעלנו מהמקום. אחרי שהרגשנו שמיצינו את המקום פנינו לכוון פתח היציאה ממנו נכנסנו והנה התחילו להגיע גדודי התיירים בשרשרת אנושית - אחד עם היד על הכתף של מי שלפניו ולעיתים קשורים זה לזה על מנת שלא ילכו לאיבוד בחשכת המערה.

חמקנו החוצה לפני שידרסו אותנו, העמסנו את הדינגי והקיאק על היאכטה והמשכנו כמתוכנן לכוון האיים הדרומיים ko rok nai ו- ko rok nok. שני האיים צמודים ונחשבים ליפים ביותר בתאילנד. הגענו לקראת צהריים והתמקמנו בין האיים. מקום עמוק יחסית. מיד לאחר שזרקנו עוגן הגיעו בזודיאק 4 ריינג'רים של שמורות הטבע שנראו כמו שודדי ים עם קופה גדולה. בקופה היה כסף וכרטיסים של רשות שמורות הטבע התאילנדי, מאחר והמקום הינו שמורת טבע הכניסה אליו עולה 200 באט לאדם. לאחר שוידאתי שהם באמת ריינג'רים, שילמנו, קיבלנו כרטיסים וכמובן תמונה למזכרת. כמו שהגיעו ככה הניעו ונעלמו.

החברים לא בזבזו זמן ומיד קפצו למים הצלולים עם ציוד שנירקול. חצי שעה לאחר מכן כבר היינו בדינגי ובקיאקים לכוון החוף הפראי של ko rok nok. עשינו החפה עם הדינגי ועשינו סיור באי. האי הינו פראי עם צמחיה סבוכה ובו שרידים של מחנה עם נדנדות ומתקנים הקשורים בחבלים. כנראה שנשארו מהסדרה "הישרדות" האמריקאית שהוסרטה במקום. כל הזמן נשמעו ברקע צווחות קופים וקריאות תוכים אשר לא נראו. המשכנו לסייר על החוף המקסים, החול הלבן נראה עשוי מאלמוגים גרוסים, גם המגע היה שונה ממגע החול שאני מכיר בארץ. כמו כן עם כל צעד קרוב למים שקעה הרגל עד השוק. המים היו שקופים וצלולים ברמה שאני לא מכיר. פגשנו דייגים תאילנדים שנחו בצל הצמחייה כאשר הלונג טייל שלהם קשורה ומשתקפת במים הצלולים. כמובן שהציעו לנו לקנות דגים. לאחר שיחה איתם החלטנו לקנות מאוחר יותר. לאחר שמיצינו את החוף הזה ולא ששנו להיכנס לעובי הצמחייה הפראית ולפגוש את הקופים, עלינו על הדינגי ועברנו ל- ko rok nai שכנו היותר מתורבת ומתוייר.

Ko rok nai מסודר יחסית לאחיו הפראי ויש בו כבר כמה מבנים וכן תחנת ריינג'ר של הנשיונל פארק. במקום יש לטאות כוח ענקיות שזוחלות וחורצות לשון. חלקן כנראה כבר רגילות לחברת בני אדם והיו אדישות אלינו וחלקן פראיות יותר וכשהתקרבנו אליהן טיפסו על עצי הקוקוס שצומחים בכל מקום. האי מלא בסרטני נזיר אשר גרים בתוך קונכיות ונמצאים בתנועה מתמדת כך שבמקומות מסוימים נראה כאילו האדמה זזה. רק כשאתה מתקרב אתה רואה צדפות וקונכיות עם רגליים. באי יש בונגלוס וכן קיוסק עם שולחנות פיקניק. בקיוסק ניתן לקנות ארוחות קלות, שתייה דברי מתיקה וארטיקים.

באי יש שבילים מיוחדים שנועדו להימלטות במקרה של צונאמי וכן מערכת כריזה שמיועדת לאזהרת צונאמי. שבילים ומערכות כריזה כאלה ראינו בהרבה איים בהם ביקרנו, לקח מהצונאמי הגדול שהיכה בתאילנד ב-2004.

על החוף פגשנו שוב את הדייגים התאילנדים שהציעו לנו לקנות דגים. לאחר משא ומתן עם הרבה הומור כנהוג בתאילנד, קנינו מהם שני לוקוסים גדולים ב-1600 באט אותם לקחנו ליאכטה. כל אותו הזמן עסקו חלק מהחבר'ה בפעילויות ים וחוף. מאחר וידענו שנשאר ללון שם בלילה החלטתי לשפר עמדות ולעבור בתעלה שבין האיים לצד המזרחי של האיים, שבו המים כמעט שקופים בצבע טורקיז. המעבר בין האיים מצריך זהירות בגלל רדידות המים. עשיתי זאת בזהירות רבה לאט לאט עם שני צופים ששכבו בקידמת היאכטה על הטרמפולינה של הקטמרן וכיוונו אותי . תוך כדי התקדמות איטית וצפייה רצופה במד העומק, תוך דקות היינו בצד המזרחי קשורים עם המשולש על העוגן,

הכנו את הדגים שקנינו, לצלייה על המנגל של היכטה שהיה מורכב על הרלינג. דאגנו בכל קניה לצרף לרשימה גם קרח ופחמים. בינתיים בעוד הארוחה מתבשלת ירדנו חלקנו לשנרקל באזור שנועד לכך. באזור היו הרבה ריפים לשניקול וצלילה שבאחד מהם גילינו שרידי קטמרן 42 פיט טבועה בעומק של 5 מטר. סרקתי את כל הקטמרן הזו לאורכה ולרוחבה, נראה שטבעה לא מזמן. למרות שהייתה מפורקת, עדיין היו בתוכה כלי מטבח, השירותים נראו שלמים והמדחפים וההגאים היו עדיין במקום והיא הייתה ללא זקן או ירוקת המתפתחים במהירות במקום כזה. בהמשך כשהיה שפל בלט קצה החרטום של אחד הבידונים.

עם רדת הערב חזרנו מעיסוקי הספורט הימי ליאכטה, התקלחנו והתכוננו לארוחת ערב. מזג האוויר היה מצוין ללא רוח כלל ומסביב נשמע קולם המרגיע של המים השקטים והצלולים לחלוטין. בלילה היו ברקים חזקים מאד שנראו למרחוק אך לא ירד גשם. ככלל - יכול להגיע ענן שחור לשחרר מטען גשם כבד וקצר ולהיעלם כאילו לא היה דבר. משיקולי אופטימיזציה של המסלול הוחלט לחזור לקופיפי דון שנמצאת במרכז ציר ההפלגה בין הצפון לדרום, (מה גם שלא מיצינו אותה ) ולעגון בצפון מערב האי, קרש קפיצה להמשך. עם תוכניות להמשך שהיוו סיום ליום גדוש ומרתק, חיש קל נרדמנו.

 

25/2/2012

התעוררתי עם הזריחה המקסימה. בכל אזור האיים השמש זורחת מהים ושוקעת בים, מראה שהספקתי להתרגל אליו בהפלגה באיים בים אנדמן. כמו תמיד, נוסף אליי איש צוות להרמת העוגן, הנעתי את המנוע השמאלי שבלעדיו מנוע שרשרת העוגן אינו פועל, הרמנו עוגן ויצאנו לדרך כ-35 מייל לכוון קופיפי דון. כמו בכל בוקר קידמה אותנו רוח צפונית של 10 קשרים, המפרשים הונפו והתחלנו להפליג לכוון קופיפי דון במהירות של 7 קשרים. בסביבות השעה 12 בצהריים נכנסנו למעגן הדרומי של קופיפי דון הידוע בשם TON SAI BAY . מאחר וכבר היינו במקום ביום השני להפלגה הרגשנו בבית והרשנו לעצמנו להתמקם עם היאכטה במקום קרוב יחסית לעיר. משם קצרה הדרך עם הדינגי לחוף ולרחובות השוק השוקקים, לסיור מעמיק יותר בשוק ובמפרץ YONGKASEM הממוקם בצידו הצפון מזרחי של האי, כאשר רצועה צרה מאד מפרידה בין שני המפרצים.

בשעות הצהריים שורר חום מחניק בקופיפי, השמש קופחת ואין טיפת רוח, כל הצעירים רובצים על החוף בשורה של כסאות נוח מפקירים את גופם לשמש היוקדת, בעוד שורת דקלי קוקוס הצומחים ליד החוף לא מספקים כלל צל, אבל מהווים תמונת נוף יפה. החום הכבד הבריח אותנו בחזרה לשוק המוצל ומאחר והתחלקנו לקבוצות והיו לנו שלושה מכשירי קשר שעבדו על אותו תדר, (אותם הבאנו מהארץ), יכולנו להתקשר כל פעם שהתפצלנו. קבענו בקשר להיפגש לארוחת צהריים במסעדת למון גראס הממוקמת באחת מסמטאות השוק.

עד שתתקבץ הקבוצה עמדתי ליד אחת מסוכנויות התיור הרבות שמציעות את כל סוגי הספורט הימי בכל אתרי האי ובחנתי שם את תמונות האתרים שהופיעו על מפת האי. מיד יצאה אלינו סוכנת תאילנדית והציעה לקחת אותנו לאי הקופים שלמעשה הוא חוף ים מלא קופים ומשם נוכל להמשיך לעשות קפיצת צוקים בצוקים המזדקרים מעל המפרץ, הכול עם הסברים במפות. הרעיון אומץ על ידינו בהמשך: כשמגיעים למקום שיש בו משרד מידע לתיירים, יש להיכנס ולהשתמש בשרותיו הטובים. לרוב הם מלווים במפות ובהן מופיעות כל האטרקציות שמציעות סוכנויות התיירים. חלקם תוכל לממש עם היאכטה והציוד הימי העומד לרשותך, מה גם שתמיד אפשר להצטרף לתור מקומי. קריאה במכשיר הקשר החזירה אותי למציאות - מחכים לי ולזוגתי במסעדה בה קבענו להיפגש.

לאחר ארוחת הצהריים העמסנו את הדינגי באספקה שקנינו באי להמשך ההפלגה, שטנו לקטמרן והעמסנו עליה את הציוד, כאשר היעד לעגינה ולמנוחת לילה נקבע המעגן של מלון הולידיי-אין שממוקם בצפון מזרח האי קופיפי דון. בדרך סיפרתי לחבר'ה על החוף עם הקופים שנמצא בקצה הדרומי של המפרץ בכוון היציאה. הדבר עורר עניין אצל החבר'ה שרצו לרדת לחוף זה. שינינו יעד התקרבנו לחוף הקופים, זרקנו עוגן וירדנו עם הדינגי והקיאקים לחוף. זה היה בשעות הצהריים המאוחרות, השפל כבר היה בעיצומו והדינגי לא הגיעה רחוק. חלק מהדרך היינו צריכים לעשות בהליכה, ברגליים מוגנות בקפקפים אחרת אי אפשר היה לצעוד כי הריפים בדרך לחוף היו מלאים בקיפודים, אך מראה הקופים הרבים המסיירים על החוף, דרבן אותנו קדימה. הקופים, יורדים בשעות השפל לחוף שנחשף ותרים אחרי קונכיות, סרטנים ובעלי חיים אחרים שנלכדו בשפל תוך כדי נבירה מתחת לסלעים עד כדי הרמתם וחיפוש מתחתם, כאשר הם אוכלים כל יצור ימי המגיע לידיהם. הקופים עצמם אינם מסוכנים, אך חלקם כנראה ניזון מהאוכל שמביאים המבקרים לכן חלקם אמיץ וחוצפן מספיק כדי לדרוש אוכל מבני האדם. אנחנו לא לקחנו סיכון מאחר ששמענו על אנשים לא מעטים שננשכו ע"י הקופים, דבר שמצריך אשפוז. לא יצרנו איתם מגע פיזי, אך ראינו מקומיים שמגיעים עם תיירים שמשחקים איתם.

סיימנו עם הקופים והמשכנו לכוון היציאה מהמפרץ, בדרך ראינו לונגטיילים וספינות תיירים מתאספות מתחת לצוקים הגבוהים לקפיצת צוקים. מאחר והיינו כבר במקום החלטנו גם לנסות. עמי ואני ירדנו לדינגי ושטנו לעמדת טיפוס על הצוק. הסלע הינו סלע געשי שחור חד כמו תער וחובה לטפס עם נעליים טובות. במעלה הטיפוס יש כמה נקודות קפיצה בין 15-20 מטר . הצוקים זקופים ועומק המים מגיע מעל ל-20 מטר. המקומיים מביאים למקום תיירים והאמיצים שבהם עולים וקופצים והמלווים נשארים בספינה מעודדים בצעקות ומצלמים. אני ועמי היינו בצד של הקופצים, עמדנו על הסלע מוכנים לקפיצה ולאחר שהוזהרתי שאני חייב להישאר שלם להמשך ההפלגה נזהרתי וקפצתי ומאד נהניתי.

לאחר קפיצת הצוקים, חזרנו ליאכטה. בין לבין ירד הערב והיציאה מהמפרץ לכוון צפון מזרח, ועגינה בהולידיי-אין ירדו מהפרק. עשיתי אחורה פנה וחזרנו למקום העגינה שעזבנו בנמל הדרומי השוקק, הכי קרוב לחוף TON SAI BAY. יש בו מפרץ עמוק מאד, שיחסית לא מורגשים בו הבדלי גאות ושפל כמו במפרץ YONGKASEN בו נסוג הים בשפל כ-300 מטר. כעקרון, קופיפי דון מאד שוקק חיים ביום ובלילה, ועוסקים בו בכל סוגי הספורט הימי. כמו תמיד לאחר מנוחה קצרה ירדו חלק מהחבר'ה לפאבים של קופיפי דון, כאשר המוזיקה לריקודים נשמעה עד השעות הקטנות של הלילה ולצלילי מוזיקה זו הלכתי לישון.

 

26.2.12

עם שחר הנענו ויצאנו את המעגן הדרומי של קופיפי דון לכוון קבוצת האיים KO DAM KHWAN, שם יש סלע המזדקר בצורה של ראש תרנגול הודו (שמו בפי המקומיים CHIKEN HEAD), והאי KO DEM HOK שמיוחד בכך שבשעות השפל ניתן ללכת על האי ביבשה ואילו הגאות מפצלת את האי לשני איים נפרדים. עם היציאה ממפרץ TON SAI BAY המוגן, הופיעה רוח צפונית של 9-8 קשרים. הרמנו מפרשים והפלגנו לכוון KO DAM KHWAN. לפני השעה 9 בבוקר התגלה לפנינו העמוד המיוחד הנושא בסופו תוספת שנותנת לו מראה של ראש תרנגול. עגנו למרגלות הצוק הפסטורלי והמיוחד הזה ואכלנו ארוחת בוקר במקום. משם המשכנו לצד השני של האי מול החיבור עם האי KO DEM HOK .

מאחר והגענו מוקדם יחסית, עדיין היה שפל ויכולנו לראות את ה- ""SAND BAR המחבר בין שני חלקי האי וללכת ברגל מ"אי אחד לשני". האי מוקף בריפים לשנירקול ולכן התארגנו עם הדינגי והקייקים וציוד שנירקול וירדנו לחוף. האי כבר היה מלא בתיירים, רובם מוסלמים. מאחר וידעתי כי אנחנו בתחילת הגאות אבטחתי את הדינגי היטב עם חבל ארוך ולאחר מכן התפנינו לתיור וצילומים של האי. עלינו לעמדת הריינג'ר ומשם ירדנו, דלית ואני, לשנירקול בריפים שמסביב. הריפים לא היו במיטבם... אבי הקיף את האי עם קייאק ועמי השתעשע בים והצליח לתפוס דג בידיים חשופות. לאט לאט זחלו המים ועלו עם הגאות של הצהריים וכאשר יצאנו מהצלילה ראינו כי הדרך החולית שחיברה בין שני חלקי האי כוסתה במים וחלק מהאנשים כבר דשדשו במים עד הברכיים בניסיון לחזור מהאי KO DEM HOK ל- KO DAM KHWAN. אספנו את הדינגי שהשארנו על החוף ונראתה עכשיו צפה עמוק במים של הגאות קשורה היטב ומחכה שנאסף אליה.

עלינו על הדינגי ושטנו אל היאכטה כדי להתארגן להניע ולהמשיך בדרך לכוון RAI LE BEACH שנמצאת בקראבי. מהר מאד הגענו למקום והתמקמנו בחוף פרננג המקסים PHRA NANG BEACH מול המערה PHRA NANG CAVE שמהווה מקדש להצלחה ופריון ולכן מלאה באברי מין זכריים מגולפים בעץ בכל הגדלים האפשריים. עגנו את היאכטה קרוב לחוף ולמערה וירדנו עם דינגי וקיאקים לחוף המערבי המורכב מרצועת חול זהוב שמסתיים במערה זו . כל מי שרוצה ברכה ושפע מציב במערה זו איבר מין זכרי מגולף בעץ. כעיקרון, ישנה ערימה עד התיקרה...

בחוף יש גם מסעדה ומלונות גורמה לתיירים, קיר טיפוס לחובבי טיפוס, ומכל הסלעים שמקיפים מסביב יורדים ותלויים נטיפים מקסימים. הסביבה זרועה עמודי סלע המזדקרים מהמים לגובה רב ובהם מערות מקסימות אליהן ניתן להיכנס עם דינגי או קייאק כאשר בפתחי המערות תלויים עשרות נטיפי אבן גיר בצורות שונות ומעניינות. המים מסביב ירוקים וצלולים. עשינו סיבוב עם הדינגי, נכנסנו למספר מערות, הנוף היה מקסים אך חזר על עצמו במידה מסוימת. חזרנו לחוף ולא פסחנו על שורת ספינות הלונג-טייל המוכרות כל טוב, מן קיוסק צף ("גזלנים") שאפשר לקנות בו ארוחות שלמות ולקנח בגלידות שייקים ומיני מתוקים. לאחר שנהנינו מכל הטוב והיופי שהחוף יכול להציע, החלטנו לחזור ליאכטה ולהמשיך לכוון חוף ריילי המערבי.

הפלגנו לאורך החוף העמוס במלונות ונכנסנו ל- TON SAI BAY לחופו יש, איך לא, מלון. לאורך כל הדרך המקסימה והמיוחדת הזדקרו צוקים ונראו חופים מלאים בדקלים וצמחים טרופיים. המשכנו להפליג מערבה וחיש מהר הגענו לעיירה AO NANG, שם תכננו להתמקם ללילה ולרדת לחוף כדי לתור את העיירה ולחדש את מלאי המזון.

העיירה AO NANG היא עיירה תאילנדית טיפוסית בה כביש החוף מלא בחנויות מכל הסוגים. ניתן לקנות שם מזון בסופרמרקט אך ירקות ומים בכמויות שרצינו לא היו בנמצא. לשאלתנו היכן ניתן להשיג מים בכמויות, הראו לנו בעלי החנויות מיכלי מים שהיו פזורים לאורך הכביש ואמרו שיש משאית מים שמגיעה וממלאה את המיכלים. ניתן לחכות עם מיכלים ריקים על המדרכה עד להגעת מיכלית המילוי . פירות וירקות זה כבר בשוק מחוץ לעיר. בעל טוקטוק עם יוזמה קפץ על המציאה ואמר שייקח אותנו לקניות בשוק ויחזיר אותנו תמורת 300 באט, באומרו שבשוק ניתן לקנות פירות וירקות וגם למלא מים. עמי קפץ על המציאה ונסע לשוק עם בעל הטוקטוק, שהיה מורכב מטוסטוס עם סירה הבנויה ממקלעת ברזלי בנין מרותכים. אני נשארתי לחכות לבנות שירדו איתנו לחוף כדי להתקלח מקלחת חוף נורמאלית. כעבור שעה של חיפושים חזרו הבנות מבלי שמצאו אף לא מקלחת אחת. עמי לעומת זאת, חזר מהשוק עמוס בכל טוב ו-4 מיכלי מים מלאים. העמסנו את הכול על הדינגי וחזרנו ליאכטה כדי לבזבז שני מיכלים על מקלחת לכולם ולאכול ארוחת ערב.

בשעה שחיכיתי לבנות ולעמי שיחזרו לדינגי, סיירתי בעיירה המנומנמת. למעט חנויות תיירים, לא מצאתי במקום שום אטרקציה. לאחר "תספוק" היאכטה מקלחת וארוחת ערב, חזרו חלק מהחבורה לעיירה לבדוק את חיי הלילה ואני פרשתי לשנת העייפים מאחר ותכננתי למחרת להשכים קום, לחזור חזרה לריילי ביץ ולחוף פרננג, כדי לחזות בזריחה המדהימה ולצלמה.

 

27.2.2012

כמתוכנן, קמתי לפני הזריחה, הנעתי מנוע, הרמתי עוגן והתחלתי להפליג לכוון ריילי ביץ'. השמש התחילה לעלות ולאט לאט עלו החבר'ה לחזות במראה המרהיב ולהנציח אותו במצלמתם. לאחר החוויה הזו סובבתי את חרטום היאכטה לכוון KOH HONG KRABI הנמצאת מערבה משם כאשר לאורך הדרך מזדקרים מדי פעם איים קטנים עם צמחיה האופיינית לאזור.

מוקדם יחסית הגענו ל- KOH HONG ועגנו מול פתח ה – HONG . לאחר העגינה הורדנו דינגי וקייאקים ונכנסנו לתוך ההונג שהוא מפרץ פנימי המוקף חומת צוקים. מאחר והגענו מוקדם היינו בתחומי השפל. KOH HONG KRABI הינו אי סלעי עם צוקים מזדקרים, שבצידו הצפוני ישנו פתח צר בצוק דרכו ניתן להיכנס להונג, מאחר ונכנסנו בשפל הגענו לפתח, השארנו את הדינגי בצד, והמשכנו ללכת על החול הרך, כאשר בצדדים נראים צמחי המנגרוב כעומדים על רגליים. כאשר יש שפל, השורשים שלהם נגלים והם נראים כמו תושבת עם הרבה רגליים התומכות בגזע. סיירנו בבריכה הפנימית, כאשר לאט לאט עם בוא הגאות החלו המים זוחלים פנימה וממלאים את הבריכה הפנימית במים ואיתם חוזרים גם הדגים למיניהם שעזבו בעקבות השפל. כאשר התחילו להגיע גם סירות הלונגטייל עם התיירים, הבנו שזה הזמן להמשיך ולחקור את האי. עלינו על הדינגי, הקפנו את האי וגילינו מספר מערות מעניינות, נקיקים מלאים מים ומערות יבשות שנמצאות בגובה רב. באחת מהן גם גרים אנשים. טיפסתי ונכנסתי לתוך מערה כזו שהייתה ארוכה מאד ולאורכה במבוקים המשמשים כגשרים וכמעקות. הריח היה טחוב וחומצי עקב צואת העטלפים הרבה. לאחר סיור במקום חזרנו ליאכטה ומשם המשכנו לכוון האי הקרוב KO PAK BIA ובדרך הספקנו להכין ארוחת בוקר ישראלית.

KO PAK BIA הינו אי עם חוף רחצה לבן וצמחיה טרופית ענפה, אך האטרקציה האמיתית היא TUP ISLAND שנמצא בהמשכו. האי לא היה בתכנית שלנו אך ראינו תנועת לונג-טיילים לכוון והבנו שיש במקום אטרקציה שלא כדאי להפסיד.

TUP ISLAND KRABI, מורכב משני איים מרכזיים שמחוברים ביניהם ברצועת חול זהוב, עליה ניתן לצעוד מאי אחד לשני בזמן השפל. עלינו על הדינגי והקייאקים ונחתנו על החוף המקסים. המים היו שקטים והראות מעולה. הגענו למקום עם תחילת הגאות כך שהספקנו גם לצעוד בין האיים ולחזות בים עולה לאט לאט ונוגס משני צידי השביל המחבר את האיים. תחילה מלחך את הרגליים ולאט לאט עולה לכוון המותניים ויותר. אנשים שהתמהמהו לחזור מאי אחד לשני התחילו לרוץ במים הגואים לכוון מקום המבטחים הגבוה בין האיים הוא TUP ISLAND. לאחר שחזינו במים העולים ובנפלאות הגאות והשפל, ירדנו לצלול באתרי הצלילה סביב האי. אבי הקיף את שני האיים עם קייאק וחזר עם חוויות. המים היו צלולים לחלוטין עם ריפים שידעו ימים טובים יותר, אך שנירקלנו וגם נהנינו.

נאספנו חזרה ליאכטה והמשכנו לכוון האי KP KUDO. עגנו מול ההונג שנמצא בדרומו של האי . מול הפתח מזדקרים שני צוקים מרהיבים ויוצרים לאגונה נסתרת עם מים בצבע ירוק. בגלל העומקים לא ניתן לזרוק עוגן לכן נשארתי ביאכטה בעוד החבר'ה יורדים עם הדינגי לראות וליהנות מהמפרץ החבוי. מקום מקסים לכל הדעות. סיבוב עם הדינגי סביב לאי גילה הונג נוסף בדרומו של האי. עגנו מולו. כאן עגנתי את היאכטה וירדנו עם הדינגי להונג שגם הוא אינו גלוי לעין בדומה להונג הצפוני, אך שונה ממנו, הפתח אליו מוסתר עם צמחיה. כאשר התקרבנו עם הדינגי גילינו פתח בין הצוקים המזדקרים. נכנסנו פנימה, וגילינו חוף מקסים מלא מונגרובים. מאחר וזה היה בזמן הגאות הסתובבנו במקום עם הדינגי והקייאקים.

לאחר שנהנינו גם מהונג זה חזרנו ליאכטה והמשכנו לכוון KO ROI . באזור זה המים מתחילים להיות עכורים. ב- KO ROI יש קומפלקס של עמודים והונגים (חדרים). עגנו את היאכטה במקום רדוד יחסית ונכנסנו עם הדינגי והקייאקים לשוטט בין העמודים ולהיכנס לחדרים הרבים שיש במקום.

לאחר שנהנינו גם במקום זה, עלינו על היאכטה כאשר פנינו מועדות לכפר הדייגים על כלונסאות, KO PAN YI, שנמצא בצפון מפרץ פנג נגה. כפר דייגים ייחודי זה, בנוי על כלונסאות ומאחר והמקום מתוייר נוספו לו חנויות של מזכרות לתיירים - והכול על כלונסאות. תושבי הכפר הזה הינם מוסלמים וכל המוטיבים בבתי הכפר הינם כאלה. התכנון היה להגיע לכפר לביקור ומנוחת לילה, ולמחרת בבוקר להמשיך לכוון KOH PING KAN שהוא האי בו צולם הסרט "האיש בעל אקדח הזהב" ולכן ידוע בכינוי "האי של ג'ימס בונד".

ההפלגה לכוון הכפר המוסלמי, KO PAN YI, מצריכה זהירות מיוחדת מאחר והכפר נמצא בדלתא בשפך של מספר נהרות הנשפכים למפרץ PHANG NGA , יש באזור מקומות של סחף בו נערם בוץ לעומק אפסי וערוצים עמוקים אותם יוצרת זרימת השפך למפרץ פנג נגא. לכן יש ללמוד את המפה ולהיצמד אליה. יש תעלה בתוך הים שעומקה כחמישה מטר בשפל, כאשר העומקים משני צדיה הם בין 1.2-1.4 מטר. אנחנו נעזרנו בפלוטר ומד עומק מדויק, ובהיגוי ידני וזהיר ניווטנו בתוך התעלה. בערך מייל אחד מהכפר נמצא אי ובו צוק מזדקר ועליו ממוקם מגדלור שמיקומו מופיע גם במפה. חלפנו על פניו והמשכנו בערוץ לכוון הכפר. כאשר מתקרבים לכפר יש להיזהר משנה זהירות מרשתות דייגים צפות חצי שקועות מצדי התעלה שלעיתים מסומנות במקלות במבוק המזדקרים מתוך הים. המשכנו לכוון הכפר בזהירות כאשר העומק נהיה רדוד יותר ויותר. הגענו בערב בזמן השפל לקול המואזין הקורא "אללה הוא אכבר" ומזמין את המאמינים לתפילת ערב. התמקמנו בצידו הדרום-מזרחי של הכפר. מאחר ועגנו בשפך של נהר יש לעגון היטב. לאורך כל זמן העגינה שמתי לב לזרימת מים חזקה לפי מהירות העלים והענפים שנסחפו למפרץ עם הנהר.

מיד לאחר העגינה, הגיע לונג-טייל שהציע לנו טרמפ לכפר, בתנאי שנאכל במסעדה של המשפחה. התפתינו, הסכמנו וקבענו שעה עם הבחור שהגיע ואסף אותנו למסעדה המשפחתית. הטרמפ עלה לנו ביוקר. מאחר ורצינו לאכול דגים ירדנו לכלובי הדגים שמתחת למסעדה, ובחרנו את הדגים אותם רצינו לראות מפארים את צלחתנו. מיותר לומר שכלובי הדגים היו שרויים בבוץ עקב השפל וכך היה גם טעמם של הדגים שאכלנו.

עד שהוכנו הדגים, ניצלנו את הזמן להסתובב בכפר ובסמטאותיו שכולם, כאמור, בנויים גבוה על כלונסאות. בשפל ראיתי את עמודי התמיכה תקועים בבטון שהיווה יסוד לעמודים עליהם בנו את הכפר. מעקות ביטחון לא היו בנמצא, ונבצר מבינתי איך לא נופלים ילדים ממרום הרחובות הגבוהים לבוץ. מכיוון שהגענו לכפר לאחר השקיעה כל חנויות המזכרות כבר היו סגורות ולמזלנו לפחות פה ניצלנו ממלכודת התיירים התאילנדית. לאחר שסיימנו את הסיור חזרנו למסעדה לאכול את הדגים. הארוחה הייתה סבירה, המחיר לא ! עם סיום הארוחה, כבמטה קסם, חזר הבחור, העמיס אותנו על הלונג-טייל וחזרה ליאכטה העוגנת והמתנדנדת קלות על זרמי הנהר. עם בטן מלאה ונדנודי הספינה נרדמנו חיש קל.

 

28.2.2012

 

PHANG NGA BAY

קמנו בבוקר מוקדם כדי להגיע לפני התיירים והמון האדם שפוקדים את האי KOH PING KAN הידוע בכינויו "האי של ג'ימס בונד". באי ניצב עמוד מונוליט המתנשא לגובה של 20 מטר והיקפו כ-40 מטר והוא ניצב על בסיס בקוטר 5 מטר. אי מפורסם זה נקרא גם KOH TAPU בתאילנדית והפך לאתר חובה למטיילים באזור פוקט וקרבי. עוד נחזור אליו.

באותו ערוץ תת מימי שבו מגיעים לכפר הדייגים גם יוצאים ממנו. אין לסטות ימינה או שמאלה בניסיון לקצר את הדרך לאי של ג'ימס בונד. כל סטייה מביאה אותך לעומק מגרד תחתית, במיוחד בבוקר בשעות השפל. גם ביציאה נתקלנו במקלות במבוק עם רשתות תקועים בים וראינו גם דייגים שקפצו מהסירות ופשוט הלכו ברגל באמצע הים בעומקים של חצי מטר . זה היה מצב אבסורדי כי האי של ג'ימס בונד נמצא מערבית לכפר המוסלמי ולא הייתה לנו שום אפשרות להפליג מערבה. לכן המשכנו להפליג בקורס דרום-מערבי בערוץ בו הגענו. בשלב מסוים ראיתי במפה שהעומק מחוץ לתעלה צריך להיות 2 מטר פלוס, עשיתי ניסיון לפנות מערבה אבל מהר מאד מד העומק הצביע על חצי מטר ופחות (מתחת לקיל). מהר מאד חזרתי לתעלה ועשיתי עיקוף עד שהגעתי לעומק מינימלי שאפשר לי לפנות מערבה. הגעתי לצידו הדרומי של "האי של ג'ימס בונד" ועגנתי קרוב יחסית לאי, ובעומק של 2.5 מטר. ירדנו לדינגי והקפנו את האי כאשר אנחנו לומדים אותו מהים ומצלמים את המונוליט המפורסם אליו לא ניתן להתקרב מאחר והוא תחום בחבל עם מצופים. עשינו כמעט עיקוף שלם ונחתנו במקום המסומן לירידה, שם יש עמדת ריינג'ר. מאחר והמקום מוכרז כ-NATIONAL PARK יש עמדת ריינג'ר שאמור לגבות 200 באט מכל תייר בכניסה. כנראה ששמונה וחצי בבוקר הינה שעה עדיין מוקדמת עבור התיירים, אפילו הריינג'ר עוד לא טרח להגיע ולפתוח את הקופה ומוכרי הבסטות עדיין לא הספיקו להתארגן לכבודנו. למעשה היינו התיירים היחידים על האי. עדיין היה שפל שכמעט יצר גשר יבשתי עד המונוליט המרוחק שהזדקר מעומק של 20 סמ' בערך. מאחר והדרך אליו הייתה בוצית דביקה וטובענית לא הצטלמנו מחובקים איתו... בנוסף, יש במקום קיר גרניט גבוה הנוטה מזרחה ונשען על סלע מזדקר שבבסיסו מערה. סיירנו באי מיוחד זה עד שמרחוק נראו שובלי הלונגטיילים המביאים את המוני התיירים לאי. מיהרנו לעלות לדינגי ושטנו בחזרה ליאכטה לפני שהאי יוצף בתיירים.

מ"האי של ג'ימס בונד" המשכנו ל KO HONG בו נמצא החדר הגדול ביותר במפרץ פאנג נגה ומשם כבר אפשר היה לראות את האי הבא בו נבקר - KP PHANAK. העומקים באזור זה מאד רדודים ויש לתת לכך את הדעת במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות שהם זמני השפל. לנו עם הקטמרן היה יתרון על מפרשיות עם גוף אחד וקיל.

הגענו מול פתח ההונג של KO HONG , זרקנו עוגן ואכלנו ארוחת בוקר גדולה שאחריה התפנינו להיכנס להונג. ניתן להיכנס דרך מספר פתחים אך המעניין מכולם הוא הפתח הצפוני, שחצוב טבעי בסלע וממנו נכנסים למתחם ימי סגור על ידי קירות זקופים. מצידו השני נמצאת כניסה נוספת, פתוחה יותר, בה אתה נכנס למתחם בין שני עמודים מזדקרים. לאחר הכניסה למתחם מתגלים לעיניך פתחים נוספים של הונגים שהים חצב בסלע. ישנם הונגים רחבים ומרווחים בהם יכולים להיכנס כמה קייאקים יחד וישנם מקומות יותר צרים בהם יכול להיכנס קייאק אחד כל פעם. אנחנו נכנסנו עם הדינגי והקייאקים. הנקיקים מדהימים. הגענו לפני הצהריים בזמן הגאות כך שלחלקם לא ניתן היה להיכנס מאחר והיו בהם פתחים נמוכים, אך אלו בעלי הפתחים הגבוהים היו מדהימים ביופיים עם נטיפים בצורות שונות וניתן היה להיכנס אליהם עם דינגי ואפילו עם סירות מרוץ נמוכות. הקרקע במקום היתה בוצית ודביקה אך ניתן לדרוך עליה. מומלץ להגיע בבוקר לפני תחילת הגאות ואז ניתן להיכנס גם לנקיקים הנמוכים. בכל הנקיקים הנמוכים יש להצטייד בפנס ראש. תוך כדי סיורינו במקום הגיעה ספינת תיירים עם 50 קייאקים מתנפחים והמקום הוצף בתיירים עם קייאקים. הבנו את המסר, נאספנו אל היאכטה והמשכנו לכוון האי KO PAHANK השכן.

הגענו ל- KO PAHNAK ועגנו בצד הצפון מזרחי של האי . מאחר והגענו בצהריים בשיא הגאות, לחלק מההונגים לא ניתן היה להיכנס. בצד הצפון מזרחי של קו פאנאק ישנו הונג שהכניסה אליו הייתה נמוכה בתנאי הגאות שבהם היינו אך ניתן עדיין להיכנס עם קיאקים וגם זה ע"י השתחלות פנימה. גובה המים היה 0.8-1 מטר. הצטיידנו בפנסי ראש ונכנסנו. מאחר והיו לנו שני קייאקים, יחיד וזוגי, רק שלושה מהחבר'ה יכלו להשתמש בהם (ולכן נכנסנו להונג בשתי קבוצות נפרדות) . במקומות מסוימים חייבים לשכב כדי שהראש לא יפגע בתקרה. איתנו יחד נכנסה גם קבוצת תיירים עם מדריך מקומי כך שהרגשנו בטחון מסוים שהמדריך המקומי יודע מה הוא עושה. אני אישית צעדתי ברגל בין הקיאקים, מסתנוור מהקיאקים של התיירים שחזרו ובאו מולי. מדי פעם צריך לתת זכות קדימה במקומות צרים.

צעדתי במערה המתפתלת בערך כ-30 מטר בתוך בטן ההר וכשראיתי את האור בקצה המנהרה התגלה לעיני פתח לחוף נסתר, באמצע הסלע, עם פתח לשמיים דרכו חודר אור השמש ומאפשר למנגרובים ולצמחיה הטרופית לצמוח. בחוף הנסתר הזה ישנם גם סלעים געשיים שחורים שפרושים ומזדקרים כמו מניפות שחורות עם חורים בגודל ראש, מהם ניתן להציץ. המקום פשוט מדהים ומיוחד. חובה להצטייד בפנסים ונעלי הליכה במים כי הדרך לפתח הפנימי מפותלת, חשוכה, עם קירות מחוספסים, בקיצור - לא נעים למעוד או להיתקל עם הראש באחד מהם. ביציאה חזרה לכיוון הים, החבר'ה כבר נאלצו לשכב בקייאק מרבית הדרך ואני צעדתי חזרה מדשדש במים נגד כיוון התנועה של הקיאקים שהמשיכו להיכנס.

עלינו חזרה על היאכטה כדי להקיף את האי מצידו הצפוני ולהגיע להונג נוסף שנמצא בצידו הצפון מערבי של האי. עגנו בקרבת הפתח של ההונג שהיה גבוה יחסית. הונג זה בנוי ממערה ארוכה מתמשכת ומתפתלת בתוך הסלע, בערך 50 מטר. למערה זו, תקרת נטיפים, מלאה בעטלפים תלויים הפוך מעל הראש. המערה חשוכה לגמרי ולכן יש להצטייד בפנסים לכל אורך הדרך פנימה. במערה, שתקרתה גבוהה יחסית, יש נטיפים שיורדים מהתקרה מטר ויותר בצורות שונות ומרהיבות, לפעמים עמודים ולפעמים מניפות בצבעים של לבן וחום בהיר. לכל אורך המערה נשמעות צווחות של עטלפים וריח צואתם החומצי ממלא את המקום. תוך כדי התקדמות במערה נפתחים לפניך אולמות עם תקרות גבוהות ולעיתים יש צורך לעבור במעברים צרים. ניתן להיכנס עם קייאקים או עם דינגי אך מבלי להפעיל מנוע לפי הוראה המצוינת בשלט הכניסה. המשכנו להיכנס לעומק המערה, תוך כדי שתקרת המערה הולכת ומנמיכה. מרחוק ראינו אור גדול שמצביע על חדירה של קרני שמש דרך פתח בתקרה, אך עקב הגאות לא לקחנו את הסיכון להמשיך הלאה ולראות מאיפה מגיע האור. מי שמגיע בבוקר, בשעות השפל, יכול להיכנס עד לסוף המערה ולראות את הפתח דרכו חודרות קרני השמש. יש להצטייד בפנסים חזקים כדי לראות גם את האולמות המקומרים. חזרנו חזרה לפתח המערה. ביציאה קידמו אותנו רוחות הים הנעימות ומראה המשובב של היאכטה.

התחלנו לחזור למרינה AO PO . כל הדרך מהאי של ג'ימס בונד לקו פאנאק הייתה קליטה מלאה, ולאחר שבררו איתי שנוכל להגיע למרינה AO PO בשעה 17:00 צלצלו לברר אם יש כרטיסים למופע פנטזיה שמתקיים בפוקט. התכנון המקורי היה להגיע למרינה עד השעה 18:00 כמו שמופיע בחוזה השכירות.

cמרחק 10 מייל מהמרינה, לבקשת Sun Sail, קראתי בקשר למנהל המשרד, הזדהיתי ומסרתי שאנחנו בדרך למרינה. הוא ביקש שנתקשר שוב כשעה לפני הכניסה כדי שהצוות יחכה לנו על הרציף. כשעה לפני הכניסה יצרתי קשר עם יאן, מנהל המשרד, שיתאם לנו תדלוק ברציף התדלוק (לפני שמחזירים את היאכטה יש למלא את מיכלי היאכטה). לנו, עקב השימוש במפרשים והניצול האופטימלי של שני המנועים, היה חצי מיכל מלא בכל אחד משני המיכלים. לאחר התדלוק עשינו שיפטינג למקום הקבוע של היאכטה, נקשרנו ונציג החברה הגיע ליאכטה כדי לשאול אם כל המערכות פועלות כשורה מאחר ולמחרת היום כבר הייתה צריכה לשרת שוכר אחר.

מסרנו לבחור מספר ריג'קטים מינוריים שהיו, סה"כ כל מערכות היאכטה פעלו בצורה טובה. הדינגי והמנוע שרתו אותנו בצורה נאמנה. עדיין נשאר לנו לילה אחרון לישון ביאכטה, אך הפעם עם פינוק נוסף של מערכת מיזוג האוויר המרכזית שקיימת ביאכטה ועובדת מצוין רק כאשר יש מתח חוף. החבר'ה התקלחו והתיפייפו והתכוננו למונית שהוזמנה לקחת אותם למופע של פנטזיה בפוקט. אני, שכבר ראיתי את המופע בפעם הקודמת שהייתי בפוקט, ויתרתי על החוויה.החבר'ה נסעו ואני נשארתי בספינה עם לימור שארחה לי לחברה. לפתע התקדרו השמיים והשחירו וברקים החלו להבריק מכל עבר וגשם זלעפות החל לרדת. רצנו מיד לאסוף את המגבות והכביסה שהתייבשה על הרלינג. תוך דקות נרטבנו עד לשד עצמותינו ושוב נאלצנו להחליף בגדים. התארגנו וארזנו לקראת מחר ונחנו עד שהחבר'ה חזרו מהמופע וסיפרו שהיה ונשאר בדיוק כפי שראיתיו מספר שנים קודם לכן. התארגנו לשינה מאחר ומחר יש לחסל את היאכטה ולחזור לשדה התעופה לטוס להמשך הטיול בבנגקוק.

 

29.2.2012

מרינה GRAND MARINA AO PO בפוקט.

אין ספק שהשינה באויר הלח של תאילנד היתה טובה יותר עם המזגן. ניתן לשכור קטמרן יותר גדולה עם מזגן שעובד על גנראטור פנימי ומאפשר הפעלה במשך כל ההפלגה למי שרוצה להתפנק והפרוטה מצויה בכיסו.

קמנו בבוקר לקול הרעשים של המרינה שעלו מסביב. נדרשנו להחזיר את היאכטה לחברה עד השעה 9:00 בבוקר והמנקים כבר חיכו על הרציף ורצו להתחיל במלאכה מוקדם ככל האפשר. איש איש ארז את מזוודתו וציודו. עברתי עם נציג החברה על כל המערכות כדי שיבדוק את תקינותם ולאחר שראה כי הכול תקין כפי שדיווחתי, קיבלתי ממנו בחזרה את שטר העירבון. עזבנו את היאכטה לכוון האוטובוס הזעיר שהזמנו מבעוד מועד שיאסוף אותנו לשדה התעופה בפוקט לקראת הטיסה חזרה לבנגקוק שם נבלה את המשך חופשתנו.

הגענו לבנגקוק בשעות אחר הצהריים המוקדמות ופרשנו איש איש לחדרו לנוח ולהתכונן לחיי הלילה של בנגקוק.

לסיכום:

התכנון המקדים היה טוב ועזר לנו להתמקד במקומות המיוחדים אותם רצינו לחוות ולראות. דאגנו להגיע בשעות הטובות של השפל וללא עומס מעיק של תיירים. לאורך כל המסע ניתן להצטייד במוצרי מזון ומים כך שלא חסר לנו כלום. מערכות היאכטה והדינגי תיפקדו היטב, מה גם שהזמנה מוקדמת של הקייאקים תרמה להגברת ההנאה. כל אלה תרמו תרומה מכרעת להצלחת המסע.

והכי חשוב, החברה הייתה מצוינת, החבר'ה היו מגובשים וכולם עברו את ההפלגה בצורה הטובה ביותר. לוקח זמן לעכל מסע מופלא שכשזה לכן מומלץ לצלם כמה שיותר תמונות כדי להיזכר ולהחיות שוב את החוויות.

 

  • כל הזכויות שמורות למחבר: גל משה כהן.

לראש הדף